לא משנה איפה תשים הטחינה תמיד תנזל.
Moon on earth
יותר קל לכתוב את עצמי מלהעיד על עצמי, זו פחות אחריות."כמוך נולדו להנעים פטפוטים
עם כל משורר, שלבו אש וזעם
בין לבבות אדישים וחוטאים
כמוך הם רק צעצוע בבית
למען יוכלו ילדים לשחק.. "
איש בלי מה
תלוי על בלימה,
מנסה להבין את הפער
בין שנה לשניה,
ניסה פעם אחת
ניסה שוב ואז עוד,
בום טראח @#!!
נדקר מקוצו של יוד.
הכאב בא באמצע אהבה כמו שחיים בלי הגיון,
נרדמנו בני עשרים על הגג, קמנו בני שלושים בהריון.
רק שתהיי חכמה ממני.
ויפה,
ומצחיקה,
לא מעשנת או שותה,
ושהמשפחה שלי תאהב אותך,
קצת טיזרית לא מדי,
נסיכה באור ופתיינית בחושך,
גודל החזה לא קריטי אבל שהישבן לא יהיה קטן מדי,
אם אפשר עור בהיר ושפתיים אדומות,
שיער מלא, הצבע והצורה שלו לא קריטיים אני לא קטנוני,
חיוך מזמין שמאיר את החדר כשאת נכנסת אליו ומשאיר את האור אצלי לעוד הרבה זמן,
תהיי נמוכה, זה ממש נשי ומתוק בעיניי,
משקפיי ראייה לא יזיקו, יש לי קטע עם משקפיי ראייה כי זה מעיד על אינטיליגנציה, זה מתקשר לזה שביקשתי חכמה כבר בהתחלה.
אז בקיצור, מה ביקשתי?
רק שתהיי חכמה ממני.
1 דמיון מפותח שהושרה במרינדה של חושך במשך הלילה,
לפחות 4 שיניי מפלצות שמעולם לא פגשת
ותמיד סיפרו לך שלא קיימות,
דבר אחד שאתה לא יכול להפסיד, למי שאין אפשר להחליף באהבה ישנה.
שמן.
לקולה של השתיקה
לוחשת לי פסוקים של נחמה,
שנכתבו בשפתיים חתומות
בחיבוק מלא דממה.
מגדירה מחדש מושגים,
אהבה ללא תנאים.
מלטפת גם כשמגיעה סטירה ללחיי
דואגת את דאגת אבות אבותיי.
רוקמת ביטחון עד בלי דיי
ממלאת בפיך את פחדיי.
מחברת רגשות,
טווה חוטים של אהבה,
רוקדת עד כלות.
אמא.
תודה לך שנתת לי אומץ
לחיות כאילו אין מחר.
ובקרוב אהבה לחשתי לך, ובקרוב יבוא אביב.
אומץ, עוד פעם אומץ, כשכלום כבר לא דומה לכלום.
ש.א
שבעתיים מעלתי המעל
שבעתיים חיללתי השם,
ועדים השמיים ממעל
כי תמיד הייתי אשם.
ועדים השמיים ממעל
שדבק בבשרי החטא,
ואשוב ואמעל המעל
כי עודני הבן האובד.
כשהאופק מתקפל לו לאיטו לקראת עוד סוף יום
אני מביט קדימה כשהשמיים מאדימים
מעליי,
והאדמה התובענית מאדימה
מתחתיי,
מתחתיה הבוץ טובעני בעצמו.
לצדדי אלו שצעקו איתי "אני נשבע",
מאחוריהם אלו שקולם כבר לא נשמע.
ואני רוצה קדימה מלא פחד ורעב,
זיכרונות מאהובתי נושרים ממני
שניים אדום, אחד זהב.
עץ עירום לא זז.