Moon on earth

רציתי - 

שהבוקר ימצא את שנינו

חצי מכוסים בשמיכה עבה. 

נגועים בשינה וריקים מחרטה,

וקולך הענוג שממתיק את הרגע

ימסגר אותו מעל למיטה.

אני כ"כ נואש שאני מחפש אהבה. 

היא עמדה שם לצד הדרך

מאובקת מדרכים ועייפה ממסעות,

ביתה סופה נודדת

ילדה של צוענים עם עיניים של חצות.

שיערה מלא חולות דרכים

זרועותיה מחבקות לרגע ועוזבות,

הן נוגעות כמו הרוח

כה רכות הן וכוזבות.

היא ילדה משם מצד הדרך

ילדה של נוודים עם עיניים של חצות,

היא לא תבוא איתי כי אני אינני הלך

והיא בוכה בגשמים ונודדת בסופות.

השינוי בצבע בשיערך רמז לי

שבאה השלכת. 

העונות חולפות כמו אהבות 

ותשוקות חיינו.

כמו גשם על אדמה יבשה. 

רק את נותרת איתי 

כמו שמש מלאת געגועים, 

כמו נצח. 

לוליטה, 

הילת ימיי, להט לילותיי. 

חטאי - חיי. 

לא להאמין שכל מוצבי צה"ל בצפון נקראים על שמות פרחים. 

גבוהים, נמוכים, ריחניים, צבעוניים, נדירים, שכיחים. 

אבל הפרח היחיד שאני זוכר מהמלחמה ההיא הוא דם המכבים.

בטח לא לשלוח, 

אכלתי בערך 6 קילו במבה נוגט מתחילת המילואים.

על השחיטה/ביאליק

שָׁמַיִם, בַּקְּשׁוּ רַחֲמִים עָלָי!

אִם־יֵשׁ בָּכֶם אֵל וְלָאֵל בָּכֶם נָתִיב –

וַאֲנִי לֹא מְצָאתִיו –

הִתְפַּלְּלוּ אַתֶּם עָלָי!

אֲנִי – לִבִּי מֵת וְאֵין עוֹד תְּפִלָּה בִּשְׂפָתָי,

וּכְבָר אָזְלַת יָד אַף־אֵין תִּקְוָה עוֹד –

עַד־מָתַי, עַד־אָנָה, עַד־מָתָי?

הַתַּלְיָן! הֵא צַוָּאר – קוּם שְׁחָט!

עָרְפֵנִי כַּכֶּלֶב, לְךָ זְרֹעַ עִם־קַרְדֹּם,

וְכָל־הָאָרֶץ לִי גַרְדֹּם –

וַאֲנַחְנוּ – אֲנַחְנוּ הַמְעָט!

דָּמִי מֻתָּר – הַךְ קָדְקֹד, וִיזַנֵּק דַּם רֶצַח,

דַּם יוֹנֵק וָשָׂב עַל־כֻּתָּנְתְּךָ –

וְלֹא יִמַּח לָנֶצַח, לָנֶצַח.

וְאִם יֶשׁ־צֶדֶק – יוֹפַע מִיָּד!

אַךְ אִם־אַחֲרֵי הִשָּׁמְדִי מִתַּחַת רָקִיעַ

הַצֶּדֶק יוֹפִיעַ –

יְמֻגַּר־נָא כִסְאוֹ לָעַד!

וּבְרֶשַׁע עוֹלָמִים שָׁמַיִם יִמָּקּוּ;

אַף־אַתֶּם לְכוּ, זֵדִים, בַּחֲמַסְכֶם זֶה

וּבְדִמְכֶם חֲיוּ וְהִנָּקוּ.

וְאָרוּר הָאוֹמֵר: נְקֹם!

נְקָמָה כָזֹאת, נִקְמַת דַּם יֶלֶד קָטָן

עוֹד לֹא־בָרָא הַשָּׂטָן –

וְיִקֹּב הַדָּם אֶת־הַתְּהוֹם!

יִקֹּב הַדָּם עַד תְּהֹמוֹת מַחֲשַׁכִּים,

וְאָכַל בַּחֹשֶׁךְ וְחָתַר שָׁם

כָּל־מוֹסְדוֹת הָאָרֶץ הַנְּמַקִּים.

אייר, תרס"ג.

הייתי רוצה להתחיל הכל מחדש

בכל צומת לפנות שמאלה,

ואם יש אפשרות אז לטפס מעלה 

ולא לרדת שאולה. 

הייתי רוצה להתעורר בוקר אחד

בתור שמיניסט חף מכל פגע, 

לחשב את צעדיי בשנית

רק לא להגיע בסוף לאותו רגע. 

הייתי רוצה סתם לעזוב הכל 

ולעבור למדינת עולם שלישי, 

זו לא אשמת הסובבים שלי

אין פה כלום אישי. 

הספק מפציע מדי בוקר, 

הודאות שוקעת שוב ושוב במערב,

הקור הוא הבסיס של היקום

אבל בכל זאת מדי יום אנחנו בוחרים בשרב.