"אתה שומע?
כולן מגולחות,
כולן!
ארבעים בנות במחלקה, ואחרי שני לילות במקלחות, נראה לי שראיתי את כולן בעירום.
אין לאף אחת ולו שערה אחת בכוס.
כלום
הכל חלק."
"אתה שומע?
כולן מגולחות,
כולן!
ארבעים בנות במחלקה, ואחרי שני לילות במקלחות, נראה לי שראיתי את כולן בעירום.
אין לאף אחת ולו שערה אחת בכוס.
כלום
הכל חלק."
"הכנס אליי חזק" היא ביקשה
בעיניה, התחננה בפניו שיחדור כל שכבה
שינפץ כל חומה שאי פעם בנתה
"עמוק" היא לחשה...
"כמה עמוק?" הוא שאל
"עמוק יותר מהפחדים הכי גדולים שלי
מהפנטזיות הכי כמוסות שלי"
היא חייכה
"עד שאפסיק להיות אני
ואהיה מי שאני בעיניך..."
ללא מסמרים
אני עדיין מרגישה,
בכל המקומות בגוף.
גם עכשיו.
טוב מאד,
איך תזכרי שזיינתי אותך?
הרי גם הגוף צריך לזכור,
לא רק המוח.
" אני לא באמת שונאת אותך.
אני שונאת את זה שאני כל כך אוהבת אותך.
את זה שאני חושבת עליך, הרבה יותר מאשר על עצמי.
את זה שאני אוהבת לשרת אותך.
את זה שאני בורחת אליך ותלויה בך, לאושר שלי.
זה לא היה לפניך.
וזה לא יהיה אחריך."
- את יודעת למי הכוס הזה שייך?
- לך
- ואת יודעת למה?
- כי רק אתה משתמש בו ככה
"בא לי שתהיה כאן עכשיו.
אהיה טובה.
ממש טובה.
אני אמצוץ ואלקק ואבלע ואתענג עליך
אקח אותך איתי
והטירוף הזה יעטוף אותנו
תחדור אליי בקצב פעימות לב
וזה ימוטט אותי
מעונג.
בוא... "
היא רק לא כתבה בקצב פעימות הלב של איזו חיה
- אני בעד להכיר את האויב
- מי האויב?
- אתה. ומה שאתה מסמל עבורי
-אני האויב? חשבתי שאני מושא לתשוקה והערצה
- בגלל זה אתה האויב
הבהרה חשובה
וזאת בעקבות כמה הודעות שקיבלתי לאחרונה.
אין לי פייסבוק,
אין לי טינדר, אין לי אוקיי קיופיד וכיוצא באלו
למעשה אין לי סמארטפון - מה שאומר שאין לי שום אפליקציה
(אני אשכרה מסתובב עם טלפון טיפש, של פעם - בלי אינטרנט)
יש לי את הכרטיס הזה כאן בכלוב,
ואחד בקפה דה מרקר
(שהוא טיפונת יותר סולידי ועוסק גם בדברים אחרים)
וזהו!
אז כל מי שקורא לעצמו הולמס במקומות אחרים, אינו אני.
[אתן יודעות, זה כינוי נפוץ, גם בגלל הבלש המהולל וגם בגלל שחקן הפורנו הנודע]
תודה
ושבוע מופלא
"את ממש יפה" מישהו אמר לי היום...