הולם להפליא

"אני אוהבת כשאתה קורא לי זונה

רעיון שמסתובב כבר שנים,

ממש שנים

למעשה, למעלה מעשור.

לנהל ספר אורחות,

כזה שכל אחת מנשים שמתארחות אצלי לאורך השנים תרשום בו את חוויותיה, רשמיה,

ביקורת חיובית, שלישית, המלצות וכיו"ב

הוא לא יצא אף פעם לפועל, אבל הרעיון מעורר כל מיני מחשבות.

האם יהיה אינטרס למבקרות לשתף בחוויות האמת שלהן, או שמא הן תעדפנה להטעות את חברותיהן/ צרותיהן - לכאן או לכאן.

 מי יקרא בספר הזה?

האם הוא יהיה פתוח לכולן גם לקריאה? או שמא רק לי עצמי.

הביצוע נשאר נתון בספק

הרעיון - עדיין מגרד בראש

אני: "את המוצצת הכי טובה שיש, את יודעת, כבר שנים אני אומר לך"

היא: "אני יודעת, וכדאי שתזכור את זה"

אני: "את צריכה להעביר קורס, בחיי"

היא: "טוב, נו, תשלח אותן אליי, את כל הזונות שלך"

אני: "למה? כדי שתדריכי אותן לכרסם לי אותו"

היא: "חלילה, אני לעולם לא אפגע בו"

אני: "וואלה? אז באמת תלמדי אותן? שתדענה למצוץ כמוך?"

היא: "לא אלמד אותן"

אני: "אז מה כן?"

היא: "אני אהרוג אותן!"

אני:

"הציפייה הזו

לזמן הזה אתך,

כשאני כבר מתחילה לספור את השעות

עד לרגע שהדלת של הדירה שלך תיסגר מאחוריי.

זה המשחק המקדים הכי איכותי שיש."

שבה סוג הקנדומים שהתרגלתי אליו במשך שנים נעלם מהמדפים, ועד שאמצא משהו חדש מתאים או שאמצא מקום שעוד מוכר אותם, אני שמח על כך שתמיד שמתי כמה בצד.

שניים בארנק, שניים בתיק של העבודה, שניים בתיק של הספורט, שניים בתיק של המחשב, שניים במעיל ושניים בתיק הצד הקיצי הקטן.

ממש נס פך השמן.

יאללה, שיחזירו אותם כבר

אני כותב לה

ומוסיף:

"דק דק"

והיא עונה:

"ואני הרי נטחנת כל כך יפה...

50 דקות של זיון

50 דקות של זין בכוס

של נעיצה, תקיעה, טחינה, דפיקה,

של השתפדות, של חדירה עמוקה.

של דוגי, של ספינקס, של רכיבה קדמית ואחורית,

של קדימה, של מאחורה, של מהצד.

50 דקות של תנועה מתמדת ואינטנסיבית.

של כניסה ויציאה, של מגדל קידוח ושל קונגו של מכונת ירייה ומטחנה.

50 דקות של פמפום מהיר ומילוי עמוק.

ואז עוד 50 דקות,

של מציצה, של ליקוק, של בליעה מעמיקה.

של ליקוק מרפרף, של רימיניג יסודי, של ליחוך ביצים מסור,

50 דקות של הפגנת כל המנעד האפשרי של יכולותיה האוראליות.

50 דקות ועוד 50 דקות.

100 דקות.

מין בוקר שכזה.

"אני מצטערת.

לא זוכרת את עצמי צוחקת

ולבסוף, 

אחד האזורים המועדפים בגוף האשה

מסמנים גבול, מתקמרים כשעון חול,

משמשים לקיבוע, 

מצטיירים בדמיון.

נתפסים, נאחזים, נלפתים, נחבטים.

ידיים מועברות עליהם, בדרך מהשדיים לתחת.

וגם ישירות, בזכות עצמם.

קטע מרתק מהמסלול, מחרמן, מעורר, עולה ויורד.

מסתמנים בבירור כשהיא בתנוחת הסגידה, בדוגי, בספינקס ממתין.

בוערים במגע, שוקקים, מתמסרים.