באותו ערב היא הגיעה אליי, אני ישנתי.
אמנם קבענו והכל, אבל היה יום עמוס ומתיש ואני נשפכתי.
מסתבר שהיא ישבה לידי שעה בזמן שישנתי.
ליטפה וחיכתה.
ואז התחילה להשתעמם ולהציק בקטנות.
בקושי הצלחתי לפתוח את העיניים, העייפות לא הניחה לי אפילו לדבר ברור.
ואז היא הפכה משימתית, הורידה ממני ג'ינס ותחתונים, והתחילה למצוץ. בנחישות. מכוונת מטרה.
וזה עבד, מהר מאד הוא הפך לאיבר קשה, גדול, עבה, מבריק ונכון.
והיא התקלפה מבגדיה, חושפת גוף מושלם, מעוצב, מעורר. כזה שרואים בפנטזיות ובחלומות.
ואז היא התיישבה, השחילה עצמה עליו, ננעצה, החליקה את הכוס הרטוב והרעב שלה, כל הדרך מראשו ועד בסיסו.
הפנים שלה אמרו עונג, רעב ונחישות.
ואז התחילה הדהרה, כזו שאני לא זוכר ממנה כבר מזמן.
מהירה, אינטנסיבית, פראית, כאילו הייתה אינדיאנית שחיל הפרשים השביעי דולק אחריה.
לאורך זמן היא המשיכה, מגלה עוצמות וכוחות שאני לא זוכר.
מסתבר שהצורך היה עז, ההמתנה הייתה יותר מכפי שיכלה לשאת, וההצטברות נדרשה לפריקה.
והיא עוררה אותי ברמה כזו, שבשלב מסוים נגוזה העייפות, הצבתי אותה על ארבע, ומילאתי אותה חזק, עמוק ומהר - כמו שהיא אוהבת.
תמונות הלילה הזה הולכות איתי כבר כמה ימים.
ומה שעוד הולך איתי הוא העובדה, שאחרי כל זה, במקום להתעלף חזרה לשינה, רמת האנדרנלין שהיא הציפה בי הייתה כל כך גבוהה, שמצאנו עצמנו מתלבשים ויוצאים.
בשעת לילה מאוחרת, למצוא שולחן מבודד בפאב השכונתי.
נזכרתי בזה הבוקר, כשהתעוררתי.
וחייכתי לעצמי, גם כי הזכרון עורר זיקרון, וגם כי הזכרון מתוק ומענג, ובעיקר כי אני יודע, שהלילה היא תבוא שוב.
שבוע טוב
