הולם להפליא

.

היא גומרת שוב, ממשיכה לרכב כשאני נעוץ עמוק בתוכה, ואז ברגע של צלילות אומרת:

"אתה יודע במה נזכרתי? בשיר ההוא של ביאליק. ומתחילה לדקלם:

רוּץ, בֶּן-סוּסִי,
רוּץ וּדְהַר!
רוּץ בַּבִּקְעָה,
טוּס בָּהָר!

רוּצָה, טוּסָה,
יוֹם וָלָיִל, –
פָּרָשׁ אָנִי
וּבֶן-חָיִל!"

היא ממשיכה לזוז עליי כל הזמן הזה כשהזין שלי בוחש בה מבפנים ואני מחייך ועוזר לה בדקלום.

כשהיא מסיימת ושנינו מחייכים ומדי פעם מתענגים על פולס של תחושות מעקצצות אני אומר לה:

"גם אני נזכרתי בשיר של ביאליק, ומתחיל לדקלם:

פַּרְפַּר, פַּרְפַּר,
פֶּרַח חָי,
רֶד-נָא מַהֵר,
שֵׁב עָלַי.

[היא מחייכת, מהדקת את ישיבתה המשופדת עליי, ואני ממשיך]

רֶד-נָא מַהֵר,
מְצֵה וּמְצֵה,
וּמִכּוֹסִי
טַל שְׁתֵה."

היא מסתכלת בי רגע, מבינה את הרמז, מתרוממת מעליי, מקלפת ממני את הקנדום, ומתחילה למצוץ