.
היא כותבת לי מה שהיא לא יכולה לכתוב לאף אחד אחר, ומנסחת את זה כמו הציוץ בטוויטר שהיא מתה לכתוב:
הרגע הזה שהוא שואל אותך "איך היה הדייט?" ואת מתלבטת אם לשקר לו, ואיך לשקר לו; כי הדייט שלך, שלא הכרת ולא פגשת בכלל עד לפני 6 שעות,ישן עכשיו לידך אחרי שטחן לך את הצורה בכל החורים, והטעם של השפיך שלו עוד בפה שלך.
ואני שמכיר אותה לפני ולפנים, יודע מי זה ששואל אותה, ויודע (מעכשיו) מי זה הדייט, מבין אותה ומזדהה עם הרגע הזה שבו היא מאד רוצה לספר, להיות אמיתית, כי כולם יודעים שהיא פולי, אבל היא לא יכולה פשוט לספר מה שהיא רוצה למי שהיא רוצה, היא לא יכולה להתנסח ברגיל שלה; כי הם נפגעים, מקנאים, מתרסקים, מתעצבנים, נעלבים, הולכים וכיו"ב.
אז ערוץ הטלגרם שהיא פתחה לשנינו, הוא הטוויטר שלה, עם קהל של אחד.
וכן, ברור לי שהיא רוצה קהל גדול יותר.
אז הצעתי לה לשים את האחרון שלה כאן, ועכשיו היא תשב כאן ותרפרש
