הולם להפליא

.

הולכים ברחוב, היא מתעכבת, מדשדשת, כמעט מדדה.

אני חסר סבלנות, לא מבין מה העניין הזה עם העקבים הללו עכשיו.

אין לי בעיה עקרונית עם עקבים, יש לי בעיה עם איטיות והתעכבות.

"תחלצי!"

היא חולצת, והופכת לאישה קלילה ומשוחררת,

הולכת לצידי בכפות רגליים עירומות, על המדרכות והכבישים והחשוכים.

הרבה יותר זורם, הרבה יותר נעים.

מדי פעם אני מסמן שלולית של מזגן או לכלוך על אבני המרצפת, כדי שתעקוף אותם.

היא מתחילה לחייך, נעים לה.

אני לוקח אותה דרך מעבר לא מוכר אל הפאב השכונתי.

מתיישבים, והיא מטילה את הנעליים לצידה - כבר לא נועלת אותן בחזרה.

גם לא בדרך חזרה.

עכשיו היא כבר יחפה מבחירה.