.
אחרי שלושה לילות ושלושה ימים עם הילדים, לקחתי אותם לאמא שלהם, וחזרתי לדירה שלי.
הריקנות הזו אחרי שהם הולכים תמיד מורכבת. הפעם היא הצטרפה לאווירה הכללית המעיקה המובנת לכל.
יצאתי לעיר,
ערב, ותל אביב ריקה.
תנועה דלילה. כמה אופנועי משלוחים, כמה פיצוציות פתוחות, סופר מרקטים שזו שעתם הגדולה, וכמה בתי אוכל שפתוחים בלי לקוחות, עובדים על משלוחים.
חשבתי שאנשים כבר התרגלו לכך שאנחנו מדינה בהפרעה, אבל כנראה שמשהו נשבר.
אני בכלל יצאתי לשתות משהו, אבל הפאב הקרוב היה סגור.
הלכתי את כל אבן גבירול, מצפון לדרום, כולל כיכר רבין, וכל הפאבים/ ברים היו סגורים.
לקראת הסוף הגעתי ל"השופטים".
היה פתוח.
שני לקוחות על הבר (כולל אותי) כמה בירות, אחד רום, טוסט והבעלים שלא רצה לקחת טיפ, כי הוא הבעלים.
סיכמנו שישאיר את הטיפ בכוס של העובדים, ויצאתי שוב אל העיר.
אף אחד לא הכריז על סגר, אבל נראה שאנשים גזרו אותו על עצמם.
חלקם כלל לא בעיר, וזה ניכר מהימצאותם של מקומות חנייה פנויים בכחול לבן, באזורים הכי דחוסים ומאותגרים בעיר.
מזל שיש מוסיקה,
כי שינה אין
