נפגשים, מחייכים.
מעבירים מבט הדדי, מעריכים את הגוף, את הפנים.
ההקדמה בטלפון היתה קצרה ועניינית.
היא רוצה זיון חזק. הוא מספק אחד שכזה.
עכשיו מתראים ואוהבים מה שרואים.
מבחינתו הזיון או המציצה הם אמירת שלום. חלק מההיכרות.
לא שלב מאוחר שבא אחרי הקדמות ממושכות.
לא יעד נכסף ורחוק שבדרך אליו יש לצלוח התכתבויות ארוכות ושיחות מסנג'ר לתוך הלילה.
אצלו מתחילים מזיון.
גם אצלה.
לפעמים זו חצר אחורית של בית בלילה חשוך.
לפעמים תא שירותים שכוח שאף אחד לא מגיע אליו, בקניון או באוניברסיטה.
או חדר שירות שמישהו שכח פתוח.
אנשים כמוהם מכירים פינות כאלו בכל מקום בעיר.
הריגוש הזה,
להזדיין עם זר.
להינעץ על ידו.
להימצץ על ידה.
ככה באמצע היום.
היכרות דרך זיון.
ולא זיון לאחר היכרות.
ואז יושבים לקפה.
או נדברים להפגש שוב.
או שממשיכים לדרכם.
כאילו לא התרחש שום דבר מיוחד.
לפני 14 שנים. 18 בנובמבר 2010 בשעה 20:01