הולם להפליא

"אתה מלך טבעי" היא אמרה, בעודה מתבוננת בי מתפנק ומתמתח על הספה הרחבה, שבע, מסטול, מרוקן ומחויך.

שאלתי אותה למה היא מתכוונת, למרות שידעתי, סתם רציתי לשמוע את ההתנסחות שלה.
שהרי "מלך" שמעתי לא מעט, כמו גם "שייח' ", "אפנדי".

"מלך טבעי" נשמע חדש, למרות שהרעיון מוכר.
היא הסבירה לי שאני מין גבר כזה שמקרין מלוכה, בלי סממנים חיצוניים, ללא עושר, ללא צבא וללא מרכבה, לא חי בארמון ולא עוטה גלימה.
השיער לא משוח בשמן, והכתר נעדר ממקומו – אבל בכל זאת מלך.

יש לי חיוך כזה, כשמישהי מספרת לי כמה זה מהנה וכיף לעשות לי טוב, להנעים לי, לשמח, לרצות.
בגדולות ובקטנות.

הייתי מצפה מעצמי שיהיה זה חיוך חזירי, אבל הוא לא.
כן, הוא נהנתן למדי, אך לעיתים אפילו יכולה להתגנב אליו ההשתאות.

איני יכול לומר שאני מתלונן על זה.
במסגרת שסביב מזגן החלון הישן והמקרטע שלי תקוע קלף, מלך תלתן.
מישהי הביאה פעם את הקלף וביקשה שאמקם אותו במקום בולט.
על מדף הצעצועים הקטנים שלי (יש כזה, מסתבר) יש מלך עם כתר שילדה חמודה אחת הכינה פעם בגן ושאמא שלה מצאה לנכון להציבו אצלי.
כתפיי למודות מסאז' שמישהי אחת מוכשרת יודעת לעשות.
ריאותיי מצופות מפעם לפעם (מבפנים) במשקעי קנאביס שיש אחדות שנוהגות להביא לכאן.
הדירה שלי מנועה מלהפוך לדיר מזובל לא רק בגלל אופיי הכורך בתוכו גם פדנטיות ונגיעות איסטניזם, אלא גם בגלל שישנן נשים שמתקשות לעבור כאן מבלי לנקות משהו.
גם בתחום הקולינרי אין לי מה להתלונן, בייחוד כשמדובר בפיצות עבות ושוות.

נעימים בגב זה כבר כמעט טריוויאלי, מסתבר שלא הרבה גברים נותנים ללטף אותם ככה חופשי, אני נותן.
חופשי



"מלך טבעי" היא אמרה ואני התחייכתי לי, כי בערב , בלילה ובבוקר שביליתי אצלה הספקתי לטעום יין משובח, להיות מואבס בפסטה בולונז שהיא הכינה ככה כאילו כלום, ולעשן משהו ירוק. ולגלות שעם כל כמה שאני נהנה מהמנעמים והתפנוקים, היא נהנית לא פחות מהעתרתם.


אז כן,
יש סתירה אינהרנטית בין התפיסה האידיאולוגית חברתית שלי לבין קונספט המלוכה.
ויש אף תקופות בהן אני מרגיש יותר כמלך גולה הנערך לבוא הרסטורציה, יותר מאשר כמלך בפועל.


אבל כשאני סרוח, מעולף בספירים, סמוך באשישות ומרופד בתפוחים, אני יכול למצוא את עצמי ממלמל לעצמי כאותו מל ברוקס בשעתו : "זה טוב להיות המלך".