אחר צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

הולם להפליא

עניין של אמונה
ואדיקות לשמה
לפני 13 שנים. 13 בדצמבר 2010 בשעה 8:29

זה מחרמן אותה,
להיות כך במחיצתו כל הערב.

היא לצידו, איתו, צמודה אליו.
לעיתים תופסת מרחק על מנת לאפשר לו תקשורת עם מאן דהיא.

להוטה, תוססת.

מסתכלת עליו, מתמוגגת, מתמלאת.
אוהבת לראות אותו באינטראקציה עם נשים אחרות, עם גברים.

אוהבת ללכת אחריו, איתו.
ואז הוא משתרע על מצע רך בחלל צדדי, מזמין אותה לשבת עליו.

היא מתיישבת, נוגעת, מתחככת, שמחה על החירות להריח, לחוש, להרגיש.
נותנת דרור לידיה המלטפות, לאגנה הגועש, לנשימותיה החמות.

עכשיו אין אף אחד מסביב,
בעצם יש.
אבל היא כבר לא רואה אותם, לא שומעת.
היא עליו, איתו, סביבו, בתוכו, בתוכה.

עכשיו זה רק היא והוא וזהו.

עוד מעט ילכו הביתה והיא תרווה עונג ואהבה.

היא שלו,
וככה טוב לה.





creamy - "אבל היא כבר לא רואה אותם, לא שומעת"

כל כך אוהבת את הבועה הזו, הקסומה, כשהכל נעלם.
לפני 13 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י