היכולת לשלוף זיכרונות
היכולת לזכור שליפות
היכולת לשחזר ולחיות מחדש אירוע, ברזולוציה מדויקת, בלחיות מחדש את שהורגש באותו רגע.
היכולת של כל אחד מאיתנו להתגעגע מבלי להכיר,
להכיר מבלי לדעת,
לדעת מבלי לשכוח.
ואולי יש משהו מבורך בשכחה?
אולי
אבל ממילא זה לא נתון לבחירה.
זוכרים את אשר זוכרים,
תמהים על אלו המשכתבים את העבר,
משתוממים על אלו המאמינים לשכתוביהם שלהם,
ולומדים איך מתחילים נרטיבים שונים של אותה מציאות.
להכות בברזל בעודו חם,
כי אם לא, נידרש להרבה יותר כוח לכשיתקרר,
לחרוט בבטון בעודו לח,
לעצב את החימר טרם נאפה,
לפזר את הפרמזן כשהפסטה עוד מבעבעת.
לחבק ארוכות,
להדק עמוקות,
לזיין בנחרצות,
לאחוז בלהיטות.
כשמרגיש לך שהמומנטום נכון, קומי צאי, קומי ועשי,
בואי, ראי, כבשי.
מה שנכון לחלוטין כעת,
יהיה מופרך לגמרי מחר.
אל תאבדי את המומנטום.
ואל תבכי,
לזה תמיד יישאר זמן.
לזה, ולרחצה של לוחות שיש.
לפני 13 שנים. 18 בפברואר 2011 בשעה 20:48