"אתה בן אדם מאד מיני"
היא אמרה, ואני התאפקתי לא לפלוט משהו כמו "נו שיט", כי בכל זאת מדובר בקוראת בקפה רצינית שבעשרים הדקות האחרונות לא הפסיקה לפלוט מידע אודותיי, שרובו היה נכון, מחד, וכזה שלא היה יכול להגיע אליה ממקורות אחרים, מאידך.
אז הסתפקתי ב"כן, אני יודע. זה לא מהדברים הממש-נסתרים אצלי".
"לא, אתה לא מבין", אמרה, "ראיתי את זה ישר בהתחלה, אבל אני לא מכירה אותך ולא היה לי נעים להתחיל בזה. הנה תסתכל בעצמך"
היא מסרה לי את הספל, ההוא שממנו שתיתי את הקפה חצי שעה קודם לכן. זה היה הקורבן העיקרי שלי באותו ערב - הצורך לשתות ספל של קפה שחור.
לקחתי את הספל לידיי, לא מבין מה אני אמור לראות ואיך אדע לזהות משהו בקרקע בוצית של ספל.
לא היה צורך במומחיות.
במרכז הבוצה היה תבליט ברור, מודגש, פרופורציונאלי, שאין לטעות בו, של זין.
ממש כך, זין.
עם שתי ביצים במיקום הנכון, ברור ומפתיע.
אם היו נותנים לי גוש פלסטלינה קטן ומבקשים ממני לפסל ממנו זין, לא הייתי מצליח לעשות את זה מדויק יותר. אמנם לא הייתה שם רזולוציה בדמות עטרה וכלי דם, אבל בהינתן קנה המידה הקטן (בכל זאת, כוס קפה, ולא קערה) זה היה ברור מאד.
המשכתי להתבונן בפלא הזה.
החברה שהביאה אותי לשם לא יכלה להתאפק והצטרפה להתבוננות, מבחינה גם היא בצורה הברורה, מצחקקת ומשתאה כאחת.
"טוב" אמרתי.
"מה זה אומר?"
"הזין נמצא בתוך הלב שלך"
אני מודה שהצורה שהיתה סביב הזין יכלה להזכיר לי לב, אבל בהשוואה לתבליט הברור ושלא היה ניתן לטעות בו של הזין עצמו, הצורה שמסביב יכלה להיות, מבחינתי, גם מפת שוויץ.
"הוא מוביל אותך ומנחה אותך".
טוב, זה כבר היה יותר מדי.
את שאר הדברים שאמרה לי שם אשאיר ביני וביני, יחד עם דברים נוספים שנאמרו לי על ידי חברות בבריגדת העל-טבעי באותה תקופה.
נתמקד בזין, ברשותכן.
תמיד הייתי מרוצה ממנו, גם בתקופת גילוי הפורנו בתיכון (בירחונים סליזיים ובקלטות וידאו של פורנו אייטיז), וגם בתקופות אחרות.
רק בגיל מתקדם יותר הבנתי, דווקא מפיהן של נשים, עד כמה גברים שמרוצים מהזין שלהם הם נדירים.עם השנים למדתי שלא בכדי הייתי מרוצה, ושכנראה הלך לי טוב בהגרלה הספציפית הזו.
בניגוד לרבים מבני מיני, לא עסקתי במדידות מול חברים או בשיחה איתם בנושא, והשתדלתי, אולי מתוך מבוכה ואולי מתוך חשש מעינא בישא, לא לדון בענייני הזין שלי עם גברים.
בצבא לא היתה כל כך ברירה, ונזדמן לי לשמוע הערות מעריכות, או כאלו שאמורות היו להילחש אך נשמעו. שלא לדבר על הפעם ההיא שעיצבנו אותי בכוונה על מנת שאצא מהשק"ש כדי לדפוק מכות במישהו, וזאת, הסתבר בדיעבד, כחלק מהתערבות שלקחה בחשבון שבלילות הקיץ החמים בחושניה ישנתי כשרק השק"ש עוטף אותי, ובמטרה ברורה לחזות בי במערומיי.
עם חלוף השנים הוא צבר מחמאות לרוב, ובתקופות כאלו ואחרות גם מעין מועדון מעריצות שידעו לפרגן לו בדרך שהשפיעה, כמובן, באופן ישיר על האגו שלי.
כי בינינו, עם כל הפוזה האינטלקטואלית, עם כל ההערכה המקצועית, עם כל הפידבקים לפעילות פוליטית או ציבורית, ובאופן די רדוד, יש לציין, אין משהו שמסחרר את דעתו של גבר כמו: "הזין שלך הוא יצירת מופת", "הכי יפה שאני מכירה", "גם גדול וגם יפה", "אני רוצה לבנות לידו מקדש קטן ולסגוד לו" וכיוצא באלו.
עד כדי כך שעד שהייתה פעם מישהי ששם המשפחה שלה בסלולר שלי הוא ז' - שריד לתקופת היכרותנו שבה פחות התעניינתי בשם משפחתה, ומה שייחד אותה היה יחסה המיוחד אליו.
לפני כמעט עשור, באחד הפורומים האינטרנטיים, נתבקשו הקוראים לכתוב על איבר המין שלהם.
הצלחתי לדלות את התגובה שלי מהשרשור ההוא. זה מה שיצא:
הזין שלי
הוא קודם כל יפה ולכן ביערתי את הצמחייה סביבו על מנת שלא תוסתר הדרתו
הוא גם בעל נוכחות שלא ניתן להתעלם ממנה
והוא יודע לא לאכזב אם פתאום הוא נדרש לפעול בשתיים או שלוש חזיתות שונות בפרק זמן קצר.
הוא עושה רושם טוב ומתנהג יפה. לכן יש מי שאוהבות אותו יותר מאשר אותי.
אני יכול לומר שאני די מרוצה ממנו
(טוב, נו, האמת שאני ממש מבסוט ממנו. ולא רק אני)
ועכשיו חזרה לספל הקפה שהתחיל את כל זה.
ולדבריה של הידעונית על איברי;
האם באמת התנהלותי מוכוונת על ידו ?
ממש פיסית על ידו, או שמא התבליט בקרקע הבוצית היה רק מטאפורה ליצריות והמיניות שאפיינו ומאפיינות אותי, גם כשדברים אחרים עומדים על הפרק?
אין ספק שיש סוג מסוים של ביטחון מול נשים, שנסמך על הידיעה שכשנתקלף ונתפשט, לא תהיה אכזבה ולא יתגלה שוויון נפש אצל הפרטנרית.
ברור שכל תגובה אוהדת ממלאת אותי בשמחה ונותנת בוסט לאגו.
כמו גם נשים שמאסו בי, ועדיין שומרות וזוכרות לו חסד תפארתו.
אבל בתכלס, כמה מפגר אני צריך להיות על מנת להיות מרוצה ממשפט כמו "אתה חרא בנאדם, לא יודע להתנהג, פגעת בי מאד, והדבר היחיד אצלך שלא בא לי לדקור ולכווצ'ץ' הוא הזין המדהים שלך" ?
הרי ברור לכן שהיא יכולה להאשים אותי בתחילת אותו משפט גם ברצח עם, בהצבעה לליברמן ובהתעללות בקיפודים, ושהדבר היחיד שאני אשמע מהמשפט הזה הוא שלוש המילים האחרונות.
האם הייתי יותר נחמד ומכיל כלפי נשים בתקופות ההיבריסיות שלי (והיו כאלו, תיפח רוחי) לו היה הוא מצומצם במימדיו ופחות מרשים במראהו ?
הייתכן שהתנהגותי והתנהלותי, ולא רק בהקשרים המיניים, ממש מושפעות ממנו ומהתגובות אליו ?
האם עליי להכיר בזה שבסופו של יום עניינים מהותיים בחיים נקבעים עפ"י רזולוציה פיסיולוגית גרידא?
