סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

הולם להפליא

עניין של אמונה
ואדיקות לשמה
לפני 8 שנים. 20 בספטמבר 2015 בשעה 9:41

 

לפני כחודש או חודשיים ביקשה ממני חברה חדשה, שעולם השליטה מושך אותה, אך חדש לה להסביר לה כמה דברים.

בעיקר היא התקשתה לשחרר. כמי שמפנטזת על להיות נשלטת, על להילקח כוח, על לקבל מרות, היא מתקשה לוותר על השליטה שלה. על העקרונות הנוקשים שהיו חלק מחינוכה, על ההתנהלות שהייתה לחם חוקה במשך מרבית (ואולי כל) חייה.

ניסיתי לפשט את הדברים ופירקתי את ההסבר שלי ואת התהליך המוצע, האופציונאלי, לשני חלקים.

קראתי להם הסרת אחריות ומסירת האחריות.

 

הסרת האחריות היא הפעולה הראשונה בסדר הדברים, לשיטתי.

כאשר את (או אתה, במקרה של נשלט זכר) מחליטה להסיר מעצמך אחריות למתרחש, הרי שאת מותירה מאחור את העכבות, המעצורים, המשפטים הקדומים ואת מכונת הסטריאוטיפים.

אם אינך אחראית עוד, את עשויה לחסוך מעצמך את ההלקאה העצמית המוסרנית בדיעבד. שהרי זו לא הייתה אחריותך, זו לא משהו שאת שלטת בו, זה משהו שהיית פאסיבית במהלכו, מקום בו התחלף מקומך מסובייקט לאובייקט.

הסרת האחריות מאפשרת לך להנות מההתרחשות, מההישלטות, מלהיות נתונה למרות, ובו בעת להיות פטורה מהעול של להיות אחראית להתרחשותם של הדברים. כשאינך זו שמחליטה מה קורה את מספקת לעצמך פטור מכללי מוסר שגדלת עליהם ושטבועים בך. אלו שבאופן רציונאלי כבר מזמן התנערת מהם, אך עדיין נמצאים במערכת שלך.

 

החלק השני (וכזה שאינו נפרד ומנותק מהראשון) הוא מסירת האחריות.

שהרי האחריות שהוסרה אינה נשארת תלויה לה באוויר, מישהו צריך לקבלה, בה במידה שמישהו הסירה מעצמו.

אם החלק הראשון התייחס ל"מה צריך לעשות" הרי שהחלק השני מתייחס ל"עם מי צריך לעשות".

האחריות אינה יכולה להמסר סתם כך לכל דכפין. על מנת שהחוויה תהיה טובה, מפרה, מעצימה ומהנה חשוב הביטחון הפיסי והנפשי של הנשלטת. ולכן הבחירה בפרטנר היא מהותית.

מקום שבו תרגישי שאת יכולה לסמוך על הפרטנר שישמור עלייך גם תוך כדי זיון/ סשן/ תהליך מנטלי נלווה הוא המקום שבו תרשי לעצמך למסור לידיו את האחריות, את השליטה, את "המפתחות".

מסירת האחריות בידי פרטנר קשוב, חכם ומנוסה. ולא פחות חשוב מזה, כזה שאת נמשכת ומשתוקקת אליו, תאפשר לך להנות ממה שהוא עושה לך, להנות מלרצות ולרצות אותו, להתענג על השרות שאת תעניקי לו, ולדעת שהוא יהיה שם גם בצד האחר של החוויה על מנת לאסוף, לכוון, לתקן, להעניש, לחנך.

 

השילוב של השניים, הסרת האחריות ומסירת האחריות - מהווה למעשה, לשיטתי, שיעור חשוב ומהותי לנשלטות שרוצות לדעת, להכיר ולהתנסות, אך לא מצליחות להתנתק מהמוסכמות והנורמות של העולם ה"רגיל" ה"ונילי". ולכאלו שאינן מצליחות להתנתק מהמטען המגביל והכבד שהן מביאות איתן.

השיעור הזה, נכון לו להיות הראשון, או בין הראשונים בדרך לקבלת מרות מלאה ממקום שלם.

 

 

פרהסיה - אני רואה זאת אחרת לחלוטין- בעיני, ככל שאני אחראית יותר,
סומכת יותר על עצמי (על האינסטינקטים שלי, יכולת האילתור שלי,
אומץ, גמישות וכו\'), גדלה יכולתי לאפשר לאחר להשתמש בי כרצונו.
השליטה שלי בעצמי היא המהות. מהות מאד יפה ומרתקת. שולט, נשלט -
הם אותו הדבר בדיוק :)
לפני 8 שנים
הולמס​(שולט) - אולי השוני בהשקפה נובע מנקודת המוצא.
תחשבי על אשה שחינוכה/ האקלים החברתי שלה/ עולמה התרבותי/ עולמה האמוני אינו מאפשר לה להנות ממימוש הפנטזיה שלה.
אשה שכל הזמן מרגישה שהיא סוטה, מקולקלת, פגומה, רק בגלל איך שהיא אוהבת.
עבור אשה כזו הסרת ומסירת האחריות עשויות להיות הדרך היחידה להנות באמת. בלי עכבות, בלי מעצורים, בלי רגשי אשם, שלא רק פוגעים בהנאה, אלא אף מונעים את המימוש.
לפני 8 שנים
פרהסיה - כל עוד ברור לה שהאחריות היא לגמרי שלה, אין בעיה :)
לפני 8 שנים
הולמס​(שולט) - נראה לי שכל מי שמצוי בעולם הזה מספיק זמן מבין שאנחנו חיים בעולם דיאלקטי.
:)
לפני 8 שנים
demetere​(נשלטת) - So right...
לפני 8 שנים
הולמס​(שולט) - :)
לפני 8 שנים
סחלב37 - הממממ....
לפני 8 שנים
PrincessButtercup - אני חושבת שהסרת אחריות ומסירת אחריות הם חלק מתפיסת עולם רחבה יותר
אסביר

אני חושבת השלב הראשון הוא השילוב שאתה מדבר עליו (עבור מי שרוצה לשחרר).
הסרת אחריות שברגע שהיא מוסרת חייבים למצוא מי שימלא את התפקיד במקומנו.

השלב הבא בהתפתחות לדעתי הוא פשוט הסרת אחריות בלי החלק של המסירה.
אנחנו לוקחים אחריות בחיים על הרבה תחומים שאינם בתחום האחריות שלנו, מתוך רצון או צורך להרגיש בשליטה.
הסרת אחריות במקום שאנחנו לא צריכים לקחת אותה (שהיא לא שלנו) היא השלב הבא שלנו שמתורגמת למעשה בויתור שלנו על פנטזיית השליטה שקיימת בראש שלנו.
וגם, הסרת אחריות מבלי לחפש את האדם שאליו נמסור אותה, מתאפשרת רק כשיש לנו אמונה פנימית מאוד גדולה בעצמנו. שנוכל להתמודד גם כשלא הכל מוגדר וסגור ובשליטה.

סתם מחשבה.
לפני 4 חודשים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י