|
|
|
שבור
פגום
הרוס
פצוע
קרוע
מנותק
מנותץ
מרוסק
מכוסח
שותת דם
אני מדמם ואני צריך מזור
אני לא יכול להרים ידיים
אין לי את הפריווילגיה לאבד את ההכרה ולהפסיק לחוות את הזוועות.
אין לי פריוולגיה לעזוב את העולם המסוייט שלי בהחלטה של רגע.
הייתם.ן טובים.ות אלי
אבל עכשיו אני אינני.
אולי בעולם אחר אולי במציאות אחרת.
עד אז,
בריאות לכולם.ן
מנותק
בהמשך להזמנה הקוראת לאחת
דברנו בטלפון וקבענו להפגש. סיכמנו בלי פוצי מוצי וגינוני חיזור.
Clean cut.
אני שואל- והיא עונה. אחכ מחליפים.
מתוקה אמיתית, אין מה לומר.
מושלמת עבורי לריקוד מושחת. כמעט.
כשהיא שמה את הלב שלה על השולחן נרתעתי אבל הפאסון נשמר.
הסברתי לה בנימוס שאני פחות בעניין של לאבי דאבי ללב ופרפרים בבטן.
אחרי פינג פונג ארוך בנושא "נזרום ונראה מה יהיה", היא הבינה שאני חייב להיות מדויק.
סיימנו את הג'וינט ונפרדנו בחיבוק, לא לפני שעשינו תמונה לכלוב.
בקיצור... נכנסתי לרכב, הפאסון נשאר בחוץ, ו...... סעעעעעעעעעעמק!!!!!!!!!!!!! כושיליאחותהההה מליון פעמים.
למה היית חייבת לשים את הלב על השולחן???
את היית מושלמת עד לאותו הרגע.
פוטנציאל שהתבזבז.
1-0
אני נשוי. זו עובדת חיים שאינה נתונה למשא ומתן. הכל ברור. הכל מסודר. מי שתיכנס למסלול שלי צריכה לדעת שהיא נכנסת למרחב שבו יש גבולות ברזל והיא תצטרך לנוע בדייקנות בתוכם.
אני מחפש אשת סוד, נשלטת. לא כזו שמייצרת רעש, אלא כזו שמייצרת רעד. את האחת שמבינה שהכניעה היא הכוח שלה, ושריקוד ההפכים הזה יהיה משהו שאף אחד מאיתנו לא יכול לשכוח.
אין לי זמן או רצון למשחקים רכים. אני מחפש אמיתיות בוטה ומשיכה ששורפת את האוויר בינינו, דחף שלא נותן מנוח.
מבט אחד שלך צריך להבהיר לי שאת מבינה את כללי המשחק ואת גובה ההימור.
אם הסקרנות נגעה בך, אני צריך אותך ברורה. לא ליד ולא בערך, אחכ אקח אותך ונצא לריקוד.
אני אוביל. את תעקבי. זה כל מה שאת צריכה
לראות אותך פה
מזל טוב אהובה יקרה.
שתיזכי לחגוג עוד שנים רבות וטובות מלאות ב
בריאות
אהבה
שמחת חיים
הצלחה
שקט נפשי
הגשמת חלומות
כוחןת להתמודד
פרנסה טובה
יחסים בריאים
שלווה בבית
יצירתיות
צחוק
הגנה ןשמירה
חוויות טובות
אהבה עצמית
וכל הטוב שיש לעולם להציע💙
לא נגעתי באף אחת כמו שאני צריך, מאז שהבנתי שלא חזרתי לעצמי.
לא רק כי לא רציתי, אלא בעיקר, כי כל אגרסיה שהייתה עולה בי הייתה גורמת לי לקפוא, או גרוע מזה, להתקף.
כל ריח, כל צליל, יכול להזכיר לי מה שאני מנסה לשכוח.
אבל היא פנתה אליי. אמרה שהיא רוצה סשן.
גם היא פוסט־טראומטית.
רציתי לנסות. לראות אם אני יכול לחזור לזה בלי שהעבר יתפרץ.
חששתי אוי כמה שחששתי
נפגשנו.
התחלנו לאט. דיברנו, נשמנו, יצרנו ביטחון.
קשרתי אותה בעדינות, הכול היה בשליטה.
הרגשתי חיות, הנה אני חוזר לעצמי...
השדים הריחו סעודה והתעוררו. המגע הפך ליותר קשוח והצלילים שבקעו מהגרון שלה העידו על זה.
הקצב עלה
"תכאיב לי דאדי
עוד, בבקשה דאדי
תכאיב לי!!!
ופתאום, בלי סימן מוקדם, היא צרחה וקפצה ממני כאילו ראתה שד, התקפלה בפינת החדר ופרצה בבכי;
"דייייי אתה מכאיב לי.
למה???"
היא הייתה חסרת אונים כל כך...
המבט שלה החזיר אותי לשם.
הצרחה שלה החזירה אותי לשם.
לצומת חלץ
לפרצופים מבוהלים שראו את המוות בעיניים אך לפני דקה
לרגעים ההם שאני מנסה לשכוח.
עמדתי קפוא.
לא ידעתי מה לעשות.
ואז הבנתי שגם היא שם, בתוך הפלאשבק שלה.
צרחתי בלב, אל תעשי לי את זה עכשיו. אני בעצמי שבור! אני לא יכול להכיל את זה עכשיו... לא אותך ולא את סיוטים שלי
הרגל התחילה לרעוד לי, הנשימות שלי הפכו קצרות ולא אפקטיביות ,התחלתי להזיע, ידעתי שזה מגיע.
כאשר יגורתי בא לי
אחד ההתקפים הקשים שחוויתי בשנתיים האחרונות
נשכבתי על הרצפה.
שתי גופות ערומות שרועות בפינו. החדר השונות.
לא דיברנו.
רק נשמנו.
רעדנו, בכינו.
שנינו היינו שבורים באותו רגע, כל אחד מהסיבות שלו.
זה לא היה סשן של שליטה.
זה היה שיעור.
להבין שגם כשאני מנסה לחזור למה שהייתי,
הגוף שלי עדיין נלחם במלחמה שנגמרה מזמן.
שיתפתי אותה
בפתיחות וכנות
בלי מסכות ופילטרים
היא שם
עדיין
אבל אני צריך קודם תיקון ורק אז גאולה
תודה
מ
חלפתי על פני השלט שמורה על פניה לכיוון קציר.
לשניה עברה בי מחשבה שאולי...
נתתי לעצמי שתי סטירות והמשכתי בנהיגה, רק כדי לעצור אחרי 200 מטר, לפרסס, ולחלוף על פני השלט שוב, רק מהכיוון השני, כשאני הוזה שיהיה לי האומץ לפנות ולעלות במעלה הדרך.
ואז זה היכה בי
לשלוח הודעה אני מתייסר, אז לדפוק בדלת????
(M)
למדתי :)
