אודקסלגניה…

פאקינג כניעה
(רע כנוע)

בואו נהיה כנים. כל מה שאנחנו שומעים זה חרא Doms, Doms מזויף, Doms טורפים, בריון Doms. אבל אף מילה על מחורבנים כנועים כולנו יודעים Doms דפוק כי הם יצאו עם אחד אבל אף אחד לא מדבר על זה. נראה שהדומים לא רוצים להודות שזה קרה להם. הם לא רוצים להודות שהם שפטו ממש לרעה.

יש מגמה ברשתות החברתיות שמשקפת גישה כללית יותר בתת תרבות של ה-D/s, וזה שמורכב מלקבל לא יותר ממה שקורה לעולם לא באשמת הכנועים. כל כנועה היא תמימה ומסורה, וממלאת את תפקידה בצורה מצפונית ונכונה, ואם דברים משתבשים זה בגלל שהדומיננטית במשוואה היא או שד מרושע חסר יכולת או מובהק שעשה להם נזק.

נשמע לי כמו שקר גדול.

כנועים הם בני אדם כמו דומיננטים. ככאלה, הם נעים בין אנשים טובים והגונים לאנשים פגומים רגשית, מבולבלים, מוגזמים, ומדי פעם, בגלל שהם לא נותנים לזה יותר מדי תשומת לב, הם פשוט אידיוטים. אנשים כאלה יכולים להיות בעייתיים עבור דומיננטי. במיוחד, אבל לא באופן בלעדי, עבור אותם דומיננטים שיש להם מרכיב חזק של "מטפל" באופי שלהם. (אני מעדיפה את המילה "מטפל" על "אבא", כי יש הרבה דומיננטים שנותנים כמויות אדירות של אכפתיות ולעולם לא יזדהו כ"אבא דום".)

אני רוצה להראות כמה קטגוריות כלליות המבוססות על דברים שלמדתי משיחות עם דומיננטים אחרים, בשילוב עם כמה חוויות משלי לאורך זמן.

המבולבלים

תאשימו את 50 גוונים תאשימו את מפולת הפולשנית של תמונות לא מציאותיות באינטרנט. תאשים את מי שאתה רוצה. אבל צריך להכיר בזה שיש הרבה נשים שמכריזות בקול רם "אני כנועה! "פגשתי פעם אישה שהייתה די נחושה - עקשנית מדי, אני דווקא חשבתי - על זה שהיא True SubmissiveTM. עד הרגע בו הוא עבר את חווית ה-D/s האמיתית הראשונה שלו. הוא נעלם, עד שהופיע מחדש מספר חודשים לאחר מכן עם הטקסט הזה: "עכשיו אני מבין שאני לא כנוע, אבל מצאתי אושר בזרועותיה של אישה אחרת. "התגובה שלי, "אה אז את לסבית החודש? ""הוא נותר ללא מענה.

אלה שמשתמשים בך

כולנו יודעים שהאינטרנט שורץ בפאקבויז שמשתמשים בתואר "דומיננטי" כדי לקיים יחסי מין. שלא תטעו: יש גם בנות שמשתמשות בתואר "כנועה" לאותה מטרה. יש לי חברה שבמשך מספר חודשים חשבה שהיא "בזוגיות", כשהיה ברור למי מאיתנו שהיו חברות שלה שהיא רק שחקנית שתגיד את כל הדברים הנכונים ותגיד לבחור מה שהיא רוצה לשמוע כדי לשחק איתה בסקייפ. היא לא הייתה מעוניינת במערכת יחסים, היא פשוט התפשטה בזמן שבחור צפה.

הנרקסיסטים

"אמא שלי נפטרה בן לילה. "

"הו, וואו. תקשיבו אני אוספת את האוטו החדש שלי היום כןןן!! "

זה נשמע קצת מוגזם? לא, השיחה הזאת באמת התרחשה. אפשר לחשוב שקל לזהות נרקיסיסטים, אבל לוקח זמן להבין שכל שיחה עם אחד מהם היא חד צדדית, ושלא משנה מה אתם חולקים על הדברים שאתם מתמודדים איתם בחיים שלכם; ב a o שני משפטים יָצָא באופן בלתי נמנע להחזיר את השיחה לעצמה.

ערפדי הכוח

יש דבר כזה "צריך" כנוע, שזה לא בהכרח דבר רע. דומיננטים רבים אוהבים לטפל בכנועים "נזקקים" אני מדבר על האנשים האלה שמרוקנים אדם, רגשית ופסיכולוגית, יום אחרי יום, עד שמשאירים אותו יבש. הדומיננטי מרגיש תחושת תשישות מוחלטת מתמשכת. לא הרגשה טובה של התמודדת עם האחריות שלך כלפי הכנועה שלך באותו יום, תחושה שלרוב אני חושב שהיא דומה לתחושת "העייפות הטובה" שמרגישים אחרי יום עבודה מעולה. אני מדבר על התחושה הזאת של להיות מותש לגמרי, ועל להרגיש את התחושה הקודרת של "מחר ומחר ומחר" ששייקספיר כתב עליה ברהיטות.

המתעללים

הרעיון שאישה כנועה יכולה להיות פוגענית כלפי הדומיננטית שלה עלול להישמע מגוחך לחלק, אבל למעשה לא קשה יותר להבין את זה מהרעיון שאזיקים וניל יכולים להיות פוגעניים. יש כנועים שמכל סיבה שהיא (כימיה רגשית, פסיכולוגית, מוחית), זוכים לסיפוק מעוות על ידי ניצול לרעה של הדומיננטים שלהם בדרכים שונות. למרבה הצער, חוגים של דומיננטים שיכולים להיות המטרה להתעללות כזו הם בדרך כלל הדומס רך הלב, ה"אבות", המטפלים, והדומיננטים האלה שמאוהבים באופן מוחלט ונואש בכנועים שלהם.

חולי נפש

אני מכירה נשים כנועות, שאני מחשיבה חברות, שקמות כל יום ונלחמות בבעיות הנפש שלהן. לחלקם יש מערכות יחסים עם דומיננטים שנמצאים שם בשבילם, ואיתם הם מחשלים דרך קדימה כצוות בזמן שהכנוע מקבל טיפול ומוצא אסטרטגיות לחיות חיים טובים יותר.

אני לא מדבר על האנשים האלה. אני מדבר על האנשים האלה שמשתמשים במחלת הנפש שלהם ככלי כוחני, כמו "כרטיס יציאה מהכלא" כדי להתייחס לדומיננטים שלהם כמו חרא. ואני מדבר על אותם אנשים שמשתמשים בתווית "כנועה", "מזוכיסטית", "כלבת כאב", "כלבת השפלה" כפטינה כדי להסתיר את מה שהם, בשורש שלהם, את הנטיות החולניות והלא בריאות ביותר כלפי פגיעה פיזית ורגשית בנפיחה עצמית טד, והם משתמשים בסדיסט דומיננטי כדי לאפשר את מה שאני היה קורא "פגיעה עצמית לכוח". חוויתי את החוויה של להיות מעורב עם מישהו כזה בדיוק פעם אחת; הפעם שהבנתי על מה אני מסתכל היה מזעזע, ואני מקווה לא לעשות את זה שוב.

הרמאים

היא "חברות וניל" שמחפשת דום עם ניסיון רב, עם יומרה לקבל ולאמן אותה כנועה שלו. ברגע שהיא עברה הכשרה, היא נוטשת את המורה שלה. ”

תכלס, לנוכלת יש "חבר וניל", כמוה. היא רוצה "ללמוד להיות כנועה" כדי ללמד את החבר הוניל שלה איך להיות "המאסטר של חייה" בשבילה.

העמדת הפנים של ה"רמאים" האלה חסרת תועלת. כמעט לאף "חבר וניל" אין נטייה להיות דומיננטי או מאסטר עם חברתו הוניל. דרוש מזג ואופי כדי להיות אחד כזה.

בין אם זה דומיננטי או לא. זה משהו שאתה נושא בפנים שאתה בסופו של דבר מגלה בפנים, במוקדם או במאוחר. רק בעל דמות דומיננטית אתה יכול "ללמוד" להיות מאסטר. בין אם אתה טירון או מאסטר מנוסה זה הרבה פחות חשוב.

עכשיו מגיע החלק בסיפור שבו אנשים מסוימים יהיו המומים או כועסים. ואני מקבל את זה, כי המאמר הזה היה צריך להיכתב. אנחנו צריכים לאבד את הרעיון התמים שכנועה היא, בהגדרה, הדמות התמימה וחסרת האונים של נל הקטנה, קשורה לפסי הרכבת ומתייסרת על ידי סניידלי וויפלאש. החיים יותר מורכבים מזה. אנשים יותר מורכבים מזה. והכנועים, כמו דומיננטים, יותר מורכבים מזה.