מאחורי אישה גדולה מסתתר צל של עברה. בצהריים כשהשמש גבוהה יותר היא נעלמת יש גיל ההתבגרות עם כל רפרטואר חוסר ההתאמה, מלא וריק. כשגדלים זוכרים את גיל ההתבגרות כפארק ירח רועש, אבל כשעוברים דרכו רואים רק מראות מעוותות: שמנות מדי, קצר מדי, ארוך מדי, שטוח מדי, עבה מדי. יש גם את החישוב עם מה שתופס אותך וזורק אותך, זה גורם לך לעוף, אבל זה מעגל אכזרי. ובית הזוועות, כל כך ביתי, כל כך מוכר. אוכל לא מזין וגם כיף מפחיד
מאחורי אישה נהדרת עומדים אקסים, חברים לשעבר, חברים לשעבר, עבודות לשעבר. ל"לשעבר" יש את ה-x הזה שהוא כמו צלב שבו היה פעם אוצר. אבל "לשעבר" בלטינית פירושו גם "מה", כמו "לצאת מ", "לבוא מ" ולחשוב על זה, אקסים הם גם שורשים, משם אתה בא, משם אתה מתחיל שוב.
מאחורי אישה גדולה עומדים חורפים אינסופיים. שנים נספרים באביב, אבל בגרות נמדדת בחורפים. ולומדים מהעצים, שעצים משוגעים להתפשט כשקר, ובמקום זה לא, נוטשים את המיותר, עושים חפצים ומחכים. ולומדים מהתלתלים שנסגרים והקוצים יוצאים החוצה לא בפנים אתה לומד שעייפות היא לא אלרגיה לחורף, אתה לומד עייפות, כהפסקה מלאת חיים ומלנכוליה.
מאחורי אישה גדולה יש אחת שווה וקטנה יותר, ממארת, מדברת ודוקרת, איפה שכואב. אם מתעלמים ממנה היא נעלמת.
מאחורי אישה גדולה עומדת עוד אחת, בדיוק כמו וכועסת, שנובחת, נושכת ואם מעצבנים אותה, היא אפילו משתינה על השטיח. אם מלטפים אותה היא מפסיקה.
מאחורי אישה גדולה אין b-side או c פקטור. אישה גדולה בדרך כלל יכולה להגיד תחת בלי בעיות ובעיקר לזהות מתי היה לה ומתי עשתה את זה.
מאחורי אישה גדולה אין פירורים למצוא את דרכם חזרה. השאלה היא לא איך לחזור, אלא האם לחזור.
מאחורי אישה גדולה עומד עתיד לא מפחיד ו"מחר הוא יום אחר" אינו איום.
סביב אישה גדולה יש מעגל של אנשים, פרויקטים והכל נשמר בניגוד לחוקי הפיזיקה וההיגיון.
ליד אישה גדולה, לפעמים עומד גבר. היא מסתכלת עליו: "איזה כיף שהכרתי אותך", הוא מחייך: "נחמד שיש את הרצון להכיר אותך כל יום קצת יותר".
מאחורי אישה גדולה יש אי הבנות, בגידות, מכות שניתנו, התקבלו והתחמקו. יש את ה"לעולם לא עוד" וה"לעולם לא אומר לעולם", יש את הרצון לתת משמעות לחסרי היגיון ולהבין גם כשאין מה להבין.
מאחורי אישה גדולה עומדת אישה שמסכימה להיות גדולה. עם כל עומס הכאב והסבל והיופי. על הכתפיים.
