|
|
|
נלכדתם, אתם בידנו.
שלמות הגוף והנפש שלכם תלוייה בהחלטנו, בגחמה המתנדנדת בין הסדיזם שלי לבין הרצון שלכם לשחרר את המידע שאני רוצה ממכם.
החוקרים שלי מחזיקים אתכם על הברכיים,
ידיים אזוקות מאחורי הגב.
על ראשיכם ברדסים רקובים ומסריחים מהזיעה והדמעות של הלכודים הקודמים.
יש לכם מידע שאני רוצה, מילה או צמד מילים שיתנו לכם ללכת לחופשי ולהשאיר את החברים שלכם מאחורה עד שגם הם יגלו את המידע שאצלם.
....
מיאתהבכללשולטעכזר שכמוך
שפוגש בחורה לדייט ראשון ונכנס איתה לסשן.
הולך לי לרכב ומנסה להבין איך דייט חמוד, טיול בים, שווארמה ובירה ופתאום את מתחתי?
האם פעם הייתי קורא לזה סטוץ?
למה זה מרגיש לי כ"כ נכון ומצד שני כ"כ שונה.
ונילית פצפוצים וכשהיא נכנסה למוד
אוךךך כמה יכולת, כמה פוטנציאל.
ואני...
אני?
אותו אחד שלפני שנה היה גומר ומתהפך לצד השני כי זה מה שהיה מצופה ממני, 3.5 פעמים בחודש, לפי הספר.
עומד מעליה והיא גונחת, ואצבע אחת בפנים ואז השנייה, שלישית היא צועקת , פאם סטירה מצלצלת, חיוך וקריצה.
"אני לא יודע לקבל הוראות."
היא מחייכת, אני אהיה ילדה טוב ואבקש.
לא קטנה, אני רוצה שתהיי רעה, אני צריך את האתגר, את המרדף.
והרביעית כבר נכנסת, העיניים נפערות,
היא לא ציפתה לזה
בטח שלא שבמקביל היא תקבל סטירות,
וגם משם מגיעה הנאה?
איך זה קורה?
זה לא היה כתוב ככה ב50 גוונים
5 כבר בפנים והיא כבר לא ממש איתי,
העיקר שהתחילה בזה שבקשה דוגי... אז ביקשה.
האצבעות לאט נסגרות
מתחיל לה רעד
אני נהנה יותר ממנה
התפיחה על האגו
השליטה
הביטחון שנוצר
והיא ממלמלת... עוד...
אני רוצה עוד.
וגומרת, כבר אני לא סופר,
הספיק לי.
אני עייף ויש עוד מפגש היום.
אנחנו עוד ניפגש היא שואלת בקול רועד ועיניים פתוחות לרווחה?
כן, קטנה שאת.
עוד לא הלכתי אבל, בואי ונדבר קצת
נתקשר את מה שהיה, הטוב הרע והלא נורא.
אפילו אם זה רק מיניות קשוחה קצת, סדר חייב להיות.
מחבק ומכיל
את מהממת וחזקה והאיכות שלך מטרפת, אני צופה עוד הרבה ממך
ומחר תתקשרי אלי כשמרגיש לך עמוס.
ונדבר.
ואתם?
אם שרדתם עד לכאן...
תמשיכו לעקוב, יהיה עוד איתה...
יש לי כמה זוגות נעליים
נעלי עבודה שחורים עם מדרס שנוח לעבור יום עבודה שלם איתם.
נעלי קוד לבוש,
שחורים מעור מבריק וקצה קר, עם סולית עור קשוחה להטיל מורא כשאני הולך והחדר שקט.
vans שחורים,
כשאני אלבש את המכנס השחור או האפור.
זוג כחול,
שקיבלתי מאחת שיקרה לי, איתם אני הולך כששמח או כשאני עם החולצה הכתומה.
ויש לי את הואנס שבחרתי בעצמי, אפורות, בלויות,
איתן אכפת לי איך אני נראה או איך אני מרגיש, כי הן נוחות לי ואני בחרתי בהן, הן שלי, הן אני, הן מתאימות לי ואותן אני אוהב.
מתחיל מירוק
הרעש של השקט עולה לאוויר
החימום, האביב המלטף.
מתחילים לשנות את העוצמה,
הגוונים משחקים בין ירוק לכתום,
הסכמה,עובד, שעון שוויצרי.
העוצמות מתחזקות, רוחות, האבק,החום הקשוח.
הניצוץ דלוק אצלי בעיניים עם סאדיזם אוהב.
הכתום נכנס.
כבר מתחיל להיות רעש ברעש והקולות, אווווךךךך הקולות.
לעצור, להמשיך, לבדוק (?)
קשה, הנפש כבר צועקת,
הגוון עבר מכתום, הוא כהה יותר
יש כבר מועקה, מצוקה? אני לא יודע, אני כן יודע, אני מחליט, אני קובע, וזה הופך לאדום ועצרנו.
חורף, קר, שֶׁקֶט שָׁקֵט.
כמה משחק יש בין הצבעים,
כמה גוונים של להמשיך או לעצור
לבדוק את הגבולות ולראות אם זה נכון או לא, להמשיך, להפסיק, לגשש, לנשום, לראות.
