Labyrinth

אף פעם לא אהבת כתיבה בחרוזים.

אבל אתה כבר לא כאן וממזמן לא מביע את דעתך על השירים שלי, 

לא שאני עדיין כותבת.

אף פעם לא אהבת את הקהילה.

לא אהבת את החוקים, את ההגדרות המלכותיות.

לא אהבת את השולטים, כי חוץ ממך כולם משחקים בכאילו.

חבל שאני לא שמתי לב שאנחנו כבר שנים בכאילו

ואתה לא יכול לשולט בי באמת,

ואתה כבר לא שומר עלי,

ואתה כל כך עסוק בלהראות רק מה שנוח 

שהקשר איבד את האותנטיות שלו.

אני כבר לא עומדת מול אדם שלם

אלא נשארתי לצפות במופע אור קולי

שבנוי על נוסטלגיה והאחזות בתקופה שעוד באמת היית שם בשבילי.

אז הנה התפלק לי איזה חרוז קטן לקראת הסוף,

מניחה שזה לא משנה כי אתה לא כאן כדי לאכוף.