|
|
|
שפחות משויכות ופעילות ללא מחברת
איך אתן מתנהלות??
איך אתן מסכמות מפגשים עם המאסטר?
איך אתן זוכרות דגשים שהוא נותן לכן?
נקודות לשימור? נקודות לשיפור?
איך אתן פורקות רגשות על הקשר?
אני הבנתי - שפחה טובה זו שפחה כותבת!
שולטים/מאסטרים/דומים/דאדיז!
ראיתם פה מישהי עם קילור משויכת?
פשוט אל תפנו אליהה!
לא בצ’אט לא בהודעות של העיגול הסגול
וכמובן שחלילה לא בפרטי!
נשלטת עם קילור משויכת בשבילכם היא מחוץ לתחום!
משויכת כשמה כן היא, שייכת לשולט אחר!
כשאתם פונים לנשלטות עם קילור משויכת
אתם שמים אותה במצב שיכול להיות לא נעים
את עצמכם במצב שבטוח יהיה לא נעים (כי תאכלו ממנה דחייה)
וגם איפה ה-brotherhood והאחווה הגברית שלכם
בזה שאתם אשכרה מנסים לגנוב ״רכוש״ של גבר אחר??
מפנייה למישהי בקילור משויכת לא יקרה שום דבר טוב לאף אחד מהצדדים
אז פשוט לא לעשות את זה!
אני זוכרת את הפעם הראשונה (והיחידה), שאמא שלי באמת עמדה לצידי בהיותי בדסמית.
הייתי בת 16 והיה לנו מערך מיניות בתנועת הנוער, (המחנות העולים).
והמדריכה ביקשה מכל חברת קבוצה, לשתף בחוויות מיניות שהיא עברה עד כה.
ואחת סיפרה שהיא התנשקה, אחת סיפרה שהביאו לה ביד, ואני התחלתי לדבר על סשנים.
המדריכה התעצבנה, ואמרה שזה לא שיח מתאים לפורום שכזה.
אני הרגשתי עצבנית דחויה ומאוכזבת, וסיפרתי הכל לאמא (גם חברת התנועה לשעבר).
ואמא שלי הרימה חצי עולם, כמעט הלכה לבתי משפט ולעיתון המקומי.
בטענה צודקת לחלוטין, שזה מערך מיניות, וכל סוג של מיניות אמורה להתקבל בו.
ומה אם הייתי מדברת על מיניות להט״בית?
אבל מעבר לזה, עברו הרבה מים מתחת לגשר.
תקופות של איום באופוטרופסות, אם אמשיך ללכת לטאבו.
תקופות של ריתוק לבית, אם לא אבטיח שאפסיק להתעסק בבדסמ ועוד ועוד ועוד.
אבל נו מילא, אם אמא שלי לא מקבלת אותי לחלוטין כבדסמית, לפחות הייתה לי את הפעם ההיא…
*קודם להקשיב לסאונד אחרי זה לקרוא תיאור לפוסט בסאונד*
הייתי בדאנג’ן פעם פעמיים, וחוויתי והתנסיתי.
והרגשתי אחרת, שונה, אאוטסיידרית, ״מתרבות אחרת״. וונאבי להיות, אבל לא באמת חלק.
והבנתי שהטאבו, זה הבית שלי!
כל כך מהר התחיל (וממשיך), להיווצר לי.
חיבור אישי ורגשי, כל כך עמוק.
עם המקום המופלא החם, והמקבל הזה.
שפשוט נותן לך מקום, להתנסות בהכל.
בדברים שאתה רוצה, בדברים שמציעים לך.
וזה המרחב הכי בטוח אוהב מקבל ומחבק בעולם, פשוט להיות ולחוות.
ואני ארקוד, ערומה ברחבה.
ובנות עוד ישבחו אותי על האומץ בזה.
ויתנו לי ספנקים על הבר, ויהיו את.
השניים שלושה חברה, שיתלהבו.
ואני יעשה סשנים, ואתנסה בפטישים בשמח.
ובניתי לי שם את השבט שלי, הכרתי שם חברים.
כל כך התפתחתי שם, כל כך הרבה התנסויות.
חדשות ופטישים חדשים ומוכרים, ושלטתי ונשלטתי.
וזכיתי לפרטנרים מדהימים, כשרוניים ומיוחדים.
בסשנים שלי.
וכן הטאבו זה לחלוטין הבית שלי בגוף בלב בנשמה.
התפתחתי וצמחתי שם נפשית, רוחנית ומנטאלית.
מבחינת עולם הבדסמ, ולטאבו בהחלט יש חלק.
ממי שאני היום גם כשולטת, וגם כנשלטת.
ובאמת שאני פשוט רוצה, להגיד תודה!
קודם כל,לבסטי המדהימה שלי.
שפשוט ״גררה״ אותי לבוא בפעם ראשונה.
וכבר מהתחלתה התחלתי, למצא שם פעילות.
אחרי זה למשפחה, המדהימה שלי שם.
שבאמת אספתי, שם מהתחלה.
(אתם יודעים מי אתם), שמעבירים אותי את.
הסשנים הכי מדהימים שיש. משדכים לי את.
הפרטנרים הכי מדהימים שיש, יודעים מה אני אוהבת.
באים לקראתי והכי חשוב, איכשהו כמו שלא.
הרגשתי מעולם אוהבים אותי, פשוט איך שאני.
על החיצוניות שלי, על הפנימיות שלי. האישיות שלי.
ואני באמת לא חושבת שהרגשתי ככה בשום מקום.
ועם אף אנשים אחרים בעולם. (אולי אפילו לא עם המשפחה שלי)
ובראש ובראשונה בראש ובראשונה!!
אני רוצה להודות לניסן! ולשלום! ולדניאל! ולחן! וליגאל!
שבזכותם המקדש המדהים, והמטורף הזה קיים. ובזכותו כולנו, עומדים פה. בניתם אותו בתקופה, שהיא נגד כל הסיכויים, אתם פשוט אגדות חיות!
למורף הדי ג’יי המדהים, המשוגע, והפסיכותי שלנו.
ששולט כמו ג’ק ספארו, על הפנינה השחורה הזו.
ושולח אותנו כל פעם לגבהים חדשים! (גרמת לי לשיר באמצע סשן איים בולט פרוף, נט’ינג טו לוז.)
וכל צוות הכניסה וצוות הברמנים, והטי אמים. שתמיד עושים, עבודת קודש!
שפשוט עושים הכל כדי, לגרום למקום להיות מה.
שהוא
ברחבה, בשמח, בשמחה, בשבטיות, בקסם.
המיוחד והמהפנט, שמכל העולם, יש רק שם.
ועושים הכל כדי שכל המבלים יהיו בראש שקט ושמח לעשות את מה שהם רוצים לעשות
תודה!
בזכותכם יש לנו את, המקדש הזה.
להיות ולהינות, את מי שאנחנו!
ועם כל הקיצ’יות שבעולם ניסן גדלתי על הברכיים הרוחניות שלך!
אז כן הטאבו זה הבית שלי המקדש שלי
בלב בנפש בנשמה!
על החתום
קנדי!
♥️
