קנדי מחפשת

אני זוכרת את הפעם הראשונה (והיחידה), שאמא שלי באמת עמדה לצידי בהיותי בדסמית.

הייתי בת 16 והיה לנו מערך מיניות בתנועת הנוער, (המחנות העולים).

והמדריכה ביקשה מכל חברת קבוצה, לשתף בחוויות מיניות שהיא עברה עד כה.

ואחת סיפרה שהיא התנשקה, אחת סיפרה שהביאו לה ביד, ואני התחלתי לדבר על סשנים.

המדריכה התעצבנה, ואמרה שזה לא שיח מתאים לפורום שכזה.

אני הרגשתי עצבנית דחויה ומאוכזבת, וסיפרתי הכל לאמא (גם חברת התנועה לשעבר).

ואמא שלי הרימה חצי עולם, כמעט הלכה לבתי משפט ולעיתון המקומי.

בטענה צודקת לחלוטין, שזה מערך מיניות, וכל סוג של מיניות אמורה להתקבל בו.

ומה אם הייתי מדברת על מיניות להט״בית?    

אבל מעבר לזה, עברו הרבה מים מתחת לגשר.

תקופות של איום באופוטרופסות, אם אמשיך ללכת לטאבו.

תקופות של ריתוק לבית, אם לא אבטיח שאפסיק להתעסק בבדסמ ועוד ועוד ועוד.

אבל נו מילא, אם אמא שלי לא מקבלת אותי לחלוטין כבדסמית, לפחות הייתה לי את הפעם ההיא…