לפני שנתיים. 15 בספטמבר 2022 בשעה 5:40
בבוקר מוקדם, אני מצליחה להרגיש את חילוף העונות שמגיע,
האוויר קר ומרגיש נקי,
כל נשימה מרחיבה את הנפש.
יצאתי להליכה במקומות מוצלים, היכן שהשמש עוד לא עלתה,
המוסיקה שלי מתנגנת בסדר אקראי
ופתאום התנגן "אינת'ה אי"
והדמעות שלי פרצו מתוכי בלי שליטה.
עלתה בי תמונה שלנו,
באוטו,
בשעות המוקדמות של בוקר שבת,
נוסעים לשוק הפשפשים בחיפה.
שמתי לך את השיר הזה בפעם הראשונה
ואתה תרגמת לי את המילים, מספר שהזמרת שרה את כאבי הלב שלה על אהוב אכזר,
לא הופתעת שעוד לפני הבית השלישי,
הידיים שלי מיהרו לפתוח את חגורת העור שלך,
והזין שלך, חצי קשה, היה בפה שלי.
כן, יש לי פטיש מטורף לשפות והערבית המרוקאית שלך, תמיד עשתה בי שפטים.
אני מתגעגעת לשפטים.