יש בי חלק שרוצה לכתוב לך תודה על השנים שהיינו ביחד.
אבל מיד כשהוא מתעורר, קם לצידו חלק חזק יותר,
שמבקש להכניס לי כאפה מצלצלת.
מה נסגר איתך, גיברת?( חתיכת ערסית אחת).
איזה תודה? על מה?
על עיניים חשדניות שמעולם לא הצליחו לפרגן לך? לומר מילה טובה?
על כל ההקטנות וההשפלות?
אולי על חוסר היכולת להכיל אותך ברגעים קצת פחות נעימים, כשאת לא מחייכת ולא צוחקת?
על מה את רוצה להודות לו?
אם יש בך צורך לסגור מעגל, זה בגלל שחתכת בבת אחת ובלי הסברים. התפרצת. התפוצצת. הגיעו מים עד נפש.
ועכשיו את רוצה להסביר? לשטוח בפניו כמה הוא לא היה בסדר. זה לא ייתן לך כלום. ושום דבר.
זה גם לא ייסגור לך שום מעגל.
אז בכל פעם שאת רואה תמונה שלו, פוסט שלו או סתם, אחותו הזכירה אותו בשיחה שלכן( בכל זאת, החברה הכי טובה שלך), תאחלי לו בריאות, הצלחה ואהבה ושחררי אותו לעולם.
אני מאחלת לך אהבה. בריאות והצלחה.
אני משחררת אותך לעולם.
וגם אותי.
