כשאת סובלת מויסות רגשי,
אפילו זיכרונות יפים, מימים נהדרים של חופש, מצליחים להציף את הלב ולהעלות דמעות גדולות ומלוחות.
אני אוהבת את ההודעות שאתה שולח לי בהפתעה,
בלי קשר לכלום,
פתאום,
אחרי שתיקה של חודשים.
מיד עולה בי תמונה שלנו, באמצע חורשה, בפאתי רישיקש. אתה מדליק לי ג'אראס ואני פותחת שקית של במבה ונשכבת על הרגליים שלך.
כל העולם שלך נמצא בתרמיל הקטן שאתה סוחב וביום ההוא, התרמיל שלך היה גם כל העולם שלי.
אתה מספר לי על החוויה האחרונה שלך, בבית של מפיק מוזיקלי מפורסם ועשיר בגואה ואני נסחפת אחרי המילים שלך, מדמיינת איך החיים נראים בתוך סניקרס אדומות.
אתה מתלהב מהבמבה ואני מתלהבת מלשמוע אותך מנסה לומר במבה. וביסלי. אנחנו צוחקים בטירוף.
הלב שלי פתוח איתך. כלום לא כבד עליי, כשאתה מדליק אחת נוספת ואפילו הניסיון ללטף שוורים רעבים שרועים באחו, לא מדליק את נורות הסכנה בראש שלי. או שלך.
לאיש בהודו לא אכפת שהסתובבתי שבועיים עם כחול ענקי.
הודעת ההפתעה שלך היום עשתה לי טוב.
למרות שאני בוכה.
אני מתגעגעת לתרמיל הקסם שלך.
אני מתגעגעת להודו.
