Run, Bunny, Run

אין לי משהו חכם לומר. רק שאני חייבת לחטוף קצת מכות. להיקשר עם רגליים פתוחות ולקבל בעיטות לכוס. גם כשהאזעקות פוחתות, אני עדיין לא מצליחה לישון. כמעט כל לילה, כשאני לא מצליחה להירדם, עולה לי סצנה בראש - איך אתה מזיין אותי, כמה אני בוכה, כמה אתה צוחק. קול נמוך מדבר לי באוזן ויד זקנה מחטטת לי בתחתונים. אני כל כך מפחדת לאבד שליטה עם מישהו, אז אני משאירה את המפתחות אצלי ומאבדת שליטה לבד. אני שונאת להיות תלותית. אבל זה כאילו שאני לא יודעת אחרת. אני צריכה שמישהו יהיה גאה בי, אני עצובה, אני נופלת.

דליה רביקוביץ. 

לפני שהתחילו הטילים עוד הספקתי להיות נסיכה

(פשוט לא עם נעלי זכוכית)

בעיטות לבטן, לצלעות, לראש; קרקפת נלפתת מדממת מוטחת שוב ושוב בקיר; קנה של אקדח מוכנס בכוח לגרון, לכוס, לפי הטבעת; סכין חורץ שבילים בקו אנכי מכל עין; מסמרים נדפקים לבטן התחתונה, נעצים בעצמות הבריח; הכל, הכל, רק דיי לרעש הנורא הזה, למציאות הנוראה הזו, אין לי כוח או חשק או מסוגלות לנסות למצוא חן בעיניכם, הזפת נשפכת לי מהפה, מהאזניים, אני לא מצליחה לדבר עם אף אחד, אני עייפה, כל כך עייפה

"'שפת-ארנבת' שוכבת על המיטה. היא עירומה. בין רגליה המפושקות יש שלולית יבשה של דם וזרע. ריסיה דבוקים לתמיד, שפתיה מופשלות מעל שיניים שחורות בחיוך נצחי, 'שפת-ארנבת' מתה."

-מתוך "המחברת הגדולה", אגוטה קריסטוף

כבר הייתי מפסיקה לרוץ למקלט. 

הייתי נוסעת לפגוש אחד מכם, להזדיין לצלילי האזעקות, לערבב את המוות מבפנים והמוות מבחוץ, לטשטש את המציאות, את הרגשות, המחשבות. 

אין לי כוחות לשמור על עצמי יותר. עייפתי. 

לפעמים להיות בזוגיות בריאה זה ממש מעצבן

2. להעלות לבלוג

3. להמתין 

(אני חייבת להוסיף שאני באמת פשוט טובה בלמצוא זוויות מחמיאות, אני לא באמת נראית ככה 🥲 אולי תהיה פה תמונה נוספת ואמיתית יותר בקרוב)

השטן לא קיים אבל הוא מספיק חזק בשביל להרוג אותך

לפעמים אני לא רוצה להיות חכמה

רק לחייך ולהיות עם כוס נפוח

לפורים עם תחפושת סוהרסנית סקסית 

וגם היי חח 

אשמח שאלוהים ייקח אותי תודה 🤭😇😼😂🌸🥰💘🌟🤗

אני רוצה להעלות כל כך הרבה שירים לכאן, אבל להקליד ולנקד ידנית כל אחד ואחד מהם זה יותר מדי 

מה כבר אוכל לומר שלא נאמר, מה אוכל לכתוב שלא נכתב? 

לרגעים אני מצליחה לבקר בגוף שלי

רוב הזמן אני לא שם. מוצפת במשאלות כאב, יותר משאני יכולה להכיל

אולי בקרוב זה ייגמר. אולי בקרוב יהיה שקט.

* 

תְּכֵלֶת סְמִיכָה עוֹמֶדֶת בַּעֲלֵי הַצַּפְצָפָה

וְאוֹר גָּדוֹל נָח עַל סְמוּכוֹת הַשּׁוֹשַׁנִּים,

שְׁנֵי עֲצֵי פִּלְפֵּל מְסֻבָּכִים וַעֲנֵפִים זֶה בָּזֶה

בְּגִילִי, רַכִּים בְּהִוָּלְדִי, לִכְבוֹדִי

אֲפוּפִים עֲדִינוּת מְרֻסֶּסֶת. כְּתִפְרְחוֹתֵיהֶם

שָׁט זְהַב דּבוֹרִים כֵּהֶה, מְרַצֵּד בַּחֲלִיפִין

יוֹצֵא וְעוֹלֶה, בָּא בְּתוֹךְ הַקִּשּׁוּטִים

מַבְכִּיר אִוְשַׁת זִמְזוּם מָלֵא בְּחוּשׁ

רוֹטֵט וְשׁוֹקֵעַ, נָע לָצוּף בַּפָּנִים

לְפַעְפֵּעַ אַהֲבָה רוֹחֶצֶת כָּזֹאת.

- יונה וולך

היא כל כך הרבה מעבר לקלישאה שעשו ממנה 

העיסוק בשירה משאיר אותי בחיים