מרגישה ששכחתי איך מתקשרים עם בני אדם
אם לא תחבקו אותי חזק אני אתפוגג
וגם מה הקטע המטומטם הזה שצריך לאכול כל יום
למי יש כוח
מרגישה ששכחתי איך מתקשרים עם בני אדם
אם לא תחבקו אותי חזק אני אתפוגג
וגם מה הקטע המטומטם הזה שצריך לאכול כל יום
למי יש כוח
להתאפק
לנשום עמוק
להוציא אוויר
לזכור שיש מי
בואו בהמוניכם
אחד אחד נשקו לי על המצח הגידו כמה מעניינת אני
כמה אני כותבת יפה כמה אני יוצרת
אני אתרגש
אני אאמין
אני אפתח את הלב ואת הרגליים
וכשאחד אחד תהיו בתוכי תגידו
שיקרנו. את סתם.
אני אבכה בשקט
אחכה שייגמר
ואז אקום
ואחפש את הקורבנות הבאים.
אני לא צריכה ליטופים כרגע
רק מכאיב
החולצה חזרה איתי הביתה, המכנסיים לא. אני נמוכה מדי בשבילם :(
אני לא יודעת איפה הראש שלי
אני מפזרת מעצמי קצת לכל אחד
עד שלא נשאר ממני
רוצה לרחף בחלל בלי גוף
האם טרף קל
תמיד יהיה פחות מספק?
לפעמים יש לי חשק להיטרף
אבל לא סתם קראתי לעצמי פחדנית
זה עדיין הדרופ או עצבות חדשה?
(אודיה רוזנק)
שכשהוא לא כאן אני בקושי אוכלת.
אין לי כל כך חשק לאכול רוב הזמן, אבל אני אוכלת - בעיקר בזכות זה שהוא מכין דברים וקורא לי לשולחן. וגם כשאני מנסה להגיד שלא בא לי, הוא מצליח לשכנע אותי לבוא לשבת איתו. וכשאני יושבת איתו, ויש אוכל חם על השולחן וצלחת וסכין ומזלג מול העיניים שלי, אני מכניסה משהו לפה.
והוא לא כאן לתקופה הקרובה. אז אני פחות אוכלת.
אני מרגישה את הרעב, אבל... הוא פשוט לא מעניין אותי.
לא שווה לטרוח בגלל זה.
הוא חזר ללילה, אמר שיש לו חשק לפיצה. עליו.
מזל, אחרת הייתי פשוט מדלגת על לאכול בערב.
בימים האחרונים קורה המון. אני מנסה לחקור את עצמי ולתת מקום לכל מיני צדדים שבי שלא קיבלו הזדמנות עד עכשיו. יש הרבה טוב, וחידושים והרפתקאות, אבל יש גם התנתקויות. השהות שלי כאן מקוטעת. ולרגעים אני פשוט לא מתקיימת.
אני לא יוצרת כרגע.