על הגדה

יש מעין אבולוציה בדרישות

"מחפש בת זוג יפה"

↓

"מחפש בת זוג סקסית"

↓

מחפש בת זוג אינטליגנטית"

↓

מחפש מישהי עם טעמים דומים לשלי"

↓

"מחפש מישהי נושמת"

↓

"די, נו, שיהיה לה חדר בטחון שאפשר לשחק בו."

אל תהיו קקות. יש אנשים שנפגעו. מי שאחראי זה מי שפגע בהם. מי שאשם זה מי שפגע בהם.

ואתם גם. מזלזלים. מתנשאים. מוחקים את מי שנפגע, ובכלל את ערכו כאדם.

"התקרבנות", עאלק.

די להיות קקות.

כדי שיהיה לי זמין לקראת הפעם הבאה.

- כמה זמן אתה קושר?

- שלוש שנים, בערך.

- זה הרבה? זה מעט?

- זה מה שיש. אבל אלו היו שנים די אינטנסיביות.

- איפה למדת?

- מכל מקור אפשרי. שיעורים בשני הסטודיואים, למידה מקושרים אחרים, סרטונים אונליין, ספרים על שיבארי, על טיפוס הרים, על ימאות.

- למה להקשר דווקא איתך?

- לא חייבים. יש קושרים טובים ממני. יש קושרות טובות ממני. אני כן חושב שאני מנוסה בקשירות בחוץ ובמבנים נטושים, יחסית לחלק ניכר מהקושרים בארץ.

- מה הסגנון שלך?

- אני לא קושר בסגנון של אחרים. אני קושר בסגנון שלי.

- זה כולל מין?

- קשירות הן אקט אינטימי. ומכאן, זה דיון סמנטי על מה נחשב מין. קשירות הן אקט עם מאפיינים מיניים. מין? אני נשאר לבוש. אלא אם ממש חם, ואז אני מוריד חולצה. אבל כמעט תמיד האינטימיות היא עניין מיני. האם זה מין? שוב, תלוי בהגדרה. האם אפשר לקשור בלי אינטימיות? כן. זה לא מעניין אותי. כמו שכתבתי קודם, יש קושרים אחרים בארץ. חלקם טובים ממני.

- האם אני מתאימה להיות נקשרת?

- כל אחת יכולה להיות נקשרת. טוב, כמעט כל אחת. יש מצבים רפואיים בעייתיים, ויש את הקטע הזה, נו, הריון. אם את לא בהריון, יש על מה לדבר. את לא מבוגרת מדי להקשר, את אולי צעירה מדי להקשר. הקו שלי הוא גיל 18, גם אם טכנית כנראה חוקי קודם. אה, ולא אם את במערכת יחסים מחייבת. אני לא מוכן להיות חלק מבגידה.

- איזה מבנה גוף אתה מחפש בנקשרות?

- זה נשמע קלישאתי, אבל לא אכפת לי ממבנה גוף. אם יהיה לי כיף לאכול איתך שווארמה (או תחליף צמחוני, במידת הצורך), כנראה שיהיה לי כיף לקשור אותך.

- אתה קושר גם גברים?

- לא, כמעט ולא. כאמור, זאת פעילות בעלת מאפיינים מיניים, ואני בעוונותי לא נמשך לגברים. אני כן קושר לפעמים את עצמי.

- את עצמך?!

- כן. ואם אני מסוגל לעשות את זה לעצמי, כנראה אני מספיק טוב לעשות את זה לאחרות.

הנה ניודס אחד. באפלה.

לפני כמה שנים, יותר ממה שנוח לי להודות, לקחתי באוניברסיטה סמינר על "מודעות". לא בפירושים הדתיים או הניו-אייג'יים, לא. פסיכולוגיה קוגניטיבית. מה אנחנו יכולים לומר על המודעות האנושית, שיהיה מעוגן לא בפילוסופיה, כי אם במחקר מדעי, אמפירי.

ואת השיעור וחצי הראשונים המנחה הקדיש לשאלה על למה הוא בכלל מרגיש שהוא יכול לדבר - ולחקור - דבר שהוא לא יכול אפילו להגדיר. כן, כן, תאמינו לי בנקודה הזאת. גם לכם אין הגדרה מוצלחת למודעות האנושית. ועדיין, כולנו בטוחים למדי שמדובר במשהו קיים, כן?

אז בדס"ם. המהות של בדס"ם. בואו נניח את שאלת ההגדרה בצד. אני בטוח שאין לכם אחת טובה. אם בכלל יש. מה אתם יכולים לומר על המהות של הבדס"ם מבלי להתעכב על שאלת ההגדרה של אותה מהות?

(גילוי נאות: אני לא מאמין שיש מהות. אני מאמין שזה תחביב נהדר.)

96% סיכוי שהוא טועה.

או שזאת הסטטיסטיקה רק אצלי?

כן, חשוב לדעת עבודת קרקע. אבל בסופו של דבר, זה לא משנה מה הקושר רוצה, אם זה לא מה שהנקשרת רוצה.

נקשרות הן לא בובה על חוט. יש להן את הרצונות שלהן והצרכים שלהן. והרצון של רוב הנקשרות ינוע בין הצורך באתגר ובין העניין ביצירת אסתטיקה. אז גם אם ארצה להתמקד בעבודת קרקע, זה לא מה שנקשרות רוצות. הן רוצות את מה שהן ראו בתמונות. הן רוצות תמונות משלהן, להשוויץ באלו. הן רוצות לעוף.

והרצון לגיטימי. סשן קשירה טוב הוא שיתוף פעולה בין שני אנשים. או יותר. אבל זה נדיר.

עבודת קרקע, מאידך, נוטה להיות יותר אינטימית. את זה אני שומר לנשלטות, או נקשרות איתן פשוט אין אופציה אחרת. או אולי לקשירה ראשונה עם מישהי שאיני מכיר. אבל קשירות באוויר זה כיף גם לי. והי, גם אני אוהב להשוויץ בתמונות.