|
|
|
אף אחד לא יחכה לך
יש אלף בחוץ שלא
מזיינות את המוח אין
סבלנות תעמדי בתור
הרכבת נוסעת
את באה איתי אולא?
את לא צריכה להביא את כולך
את לא צריכה לספר מה עשו לך
את לא צריכה לספר על הפעם ההיא
את לא צריכה לספר
נגבי את האף פתחי את הפה אני בא עוד פעם
שם בספסל ושם בתעלה ושם במיטה של האח הקטן שלה
גוהרים מעלייך מזיעים נאנחים
את לא כזאת מיוחדת
זה כיף רק כשאת מפנטזת על אונס
אבל לא אם זה קרה לך
באמת
הגוף שלי תמיד היה הדבר הראשון שהקרבתי
בין אם אני פגעתי בו, בין אם נתתי לאחרים
(על אלו שלקחו לבד לא נדבר)
זרועות חסרות גוף חסרות פנים מקיפות אותי
פולשות לי אל התוכו
מגששות מחטטות הופכות מבפנים כל שריד של הזהות הרופפת שלי
כל מה שמסביב הוא ערפל סמיך
בוץ טובעני
אני שוקעת
אתם באים?
יש כיוון לשוגר דאדי שיכול לקנות לי מכחולים ואקריליק?
(או מנוי לכלוב)
(זו סתם שטות)
אחרי המון המון זמן שלא
כל כך הרבה קורה כל הזמן ואני מותשת
כן מתפקדת לא מתפקדת כן רוצה לא רוצה
בעיקר מיואשת, בעיקר מתגעגעת
צריך לעמעם את העולם הזה
הנפש שלי כבר עייפה וחבולה
ונמאס לי להיות עול
אפילו כבר אין לי חשק להעלות תמונות צומי
:(
(סמדר שרת)
יצאה רקפת אחת בגינה
אבל גם זה לא עוזר
אני באמת מרגישה שאין לי משמעות לקיום אם לא בכל רגע נתון יש לפחות מישהו אחד שחרמן עליי
(הושמדה)
תלחשו לי באוזן כמה אני מיוחדת
תרימו לי את השמלה תגידו איזו יפה את
כמה דפוקה ככה יפה
(תמיד רציתי להיות)
ילדות דפוקות יש הרבה
אבל אני אחת ויחידה אני אגרור אתכם אל השאול אני לנצח אהיה העול אני
בואו
תקפצו מסמטה חשוכה תתפסו לי את הפה תגידו לי
אל תצעקי
אל תצעקי
תגררו אותי אל תוך יער קירות נוקשים
ורצפות קרות
קרות
תפילו אותי אל תוך התהום ואני אפול אל תוך התהום
והקרקעית לעולם לא תגיע
אלף פגיונות ננעצים בי אני נשברת לזכוכיות קטנות
אני בוכה ורטובה ורוטטת
בואו אליי אני צועקת בואו בהמוניכם
עשו בי
תחדרו אליי תגידו
כמה דפוקה ככה זונה
וכשתלכו אני אייבב
אתקפל לכדור במיטה אתחנן בלחש
בואו
המטפלת שלי אמרה שאני נראית בשקיעה למצב של דיכאון כבד
פגעתי בעצמי אחרי כמעט ארבע שנים שלא
אחרי שאמרתי לעצמי שלא
הייתה שיחה קשה ושורפת וכואבת
ריחפתי לי במציאות עישנתי התנתקתי
גם באוניברסיטה
ושלשום סבתא שלי נפטרה
אני לא יודעת להתמודד עם אובדן
הכל מתפרק אני
קשה לי
נורא
בשישי הייתה מכירת ספרים שממש התרגשתי לקראתה
לא רציתי לוותר
הלכתי העמסתי ספרים
ומשם נסעתי להלוויה
(דוד אבידן)
אני יודעת שאין הרבה מה להגיד לי,
רק אל תלכו, בסדר?
רק תחבקו אותי
הכל כואב
(הושמדה)
לא מעכשיו כי לא יצרתי כלום כבר הרבה מאוד זמן
כל היסודות הכי יציבים בחיי שלי מתחילים לרעוד ולהתפרק
אני רוצה לפשוט מעליי בגדים חזייה תחתונים שיער עור בשר
עצמות ריקות לפורר לרסק להעיף ברוח
ילדות דפוקות אולי מעמידות לכם את הזין
אבל אנחנו גם נתיישב
לכם מתחת לעור ו
נמצוץ לכם את הדם
