Wood Spice

ערב מאתגר

(הושמדה)

אני הלהבה המשתוללת

אין לי כבוד ואין לי אלוהים 

בטירוף ובחירות

אשרוף כל מה שנקרה בדרכי

אני הדבר הכי טוב שקרה לכם, 

אני הדבר הכי גרוע שיקרה לכם 

אני אתחפר לכם מתחת לעור בתוך העצמות אזרום לכם בתוך הורידים 

אני אהיה הקול שאומר: עוד, 

עוד, 

עוד. 

זה לא מספיק. 

כלום לא מספיק. 

אני אלך לגיהנום 

ואני הולכת לגרור את

כולכם

איתי 

איפה אני? 

כלומר, אני כאן.

אבל אני גם לא. 

המרצה מדבר והראש שלי מפליג למקומות אחרים. 

אני מצליחה להתרכז ולכתוב, אבל הכוס שלי צורח. 

איפה אני? 

שכבנו בשני. האמת, היה מהמם. 

ועדיין יש איזה 'אבל...' שמרחף. 

איפה אני? 

קיבלת גמירה מדהימה ואיבדת תחושה בגפיים והיית באופוריה 

ועדיין. 

הוא לא קרא לך זונה קטנה. 

ואת נורא נורא רוצה להיות זונה קטנה. 

נכון? 

כל הזמן רוצה עוד ועוד. מה שיש לך לא מספיק. 

הכוס שלך הוא מפלצת שלא יודעת שובע, 

המוח שלך הוא מקום שרוט מלא באלף פנטזיות שלא תגשימי. 

איפה אני? 

(הושמדה)

(לא יצרתי כלום כבר הרבה מאוד זמן)

לא כולם צריכים לאהוב אותי. 

(רצוי, עם זאת, שכולם יימשכו אליי כל הזמן וללא יוצא מן הכלל). 

שוטטתי קצת ביער ליד הבית שלו. היה שקט ונעים באוויר הקריר.

חצבים שסיימו, חצבים שעוד פורחים.

זרדים על גבי זרדים על גבי זרדים. 

מדי פעם היו נקודות צבע קטנות. אני מנחשת שהוא קרוב משפחה של הציפורן, אבל לא יכולה להיות בטוחה. 

היה לי נחמד לשוטט לבד. גם קצת מפחיד, זה נכון. אבל גם כיף. פשוט ללכת לאן שהרגליים לוקחות אותי

ראיתי נוצות יפות, אפילו כמה כאלו שאני משערת שהן נוצות של דוכיפת,

אבל גולת הכותרת הייתה היפהפיה הזו- 

אני חושבת שזו אותה אחת שפגשתי כאן לפני כמה חודשים, רק שאז ראיתי אותה הפוכה. 

תמיד אהבתי עצמות וגולגלות 

יש משהו באסתטיקה של המוות

(אמרתי למטפלת אתמול שאני מרגישה כמו גרסה של עצמי שמופעלת בשלט רחוק על ידי אני האמיתית שמחוץ לכדור הארץ

מזל שזין זה ממש מקרקע)

המטפלת שלי אמרה שנשמע שאני במצב של דיסוציאציה. הייתה לי חברת קומונה שהיו לה התקפים דיסוציאטיביים שבהם היא הייתה מתנתקת לגמרי, וכמה שעות אחרי זה כבר לא זוכרת כלום. אז פתאום מוזר לי שהמטפלת אומרת שנשמע שאני במצב דיסוציאטיבי, כי אני מתפקדת והכל. היא אמרה שזו סקאלה. 

הקהות שאני מרגישה לאחרונה היא בלתי נסבלת

(גל נתן) 

קודם הייתי צריכה להילחם על לא להיכנס לפה, עכשיו פשוט פחות בא לי. פחות בא לי בכללי. וזה מוזר כי מלא דברים מרגשים הולכים לקרות בקרוב. 

אבל הקהות צובעת את הכל ואפילו ז'וסטין לא מזיזה הרבה, למרות שזה אחד הספרים הקשים שקראתי

אני לא מרגישה כלום

אני מפנטזת שהוא יזיין אותי תוך כדי שאני בוכה

ושאולי זה יעזור, אבל

האמת היא שאני יודעת שזה לא 

בציור. 🦋

♡ 

(לא מהיום)

כששאלתי מחברה שלי עגילים כחולים. 

זה עבד איכשהו עם השיער הורוד 

ואפילו עם הלק

מלא מלא חומרים בגוף שלי

יש לי עוד משמרת היום 

החלק העצוב הוא שלא משנה כמה חומרים היו, עדיין היה בי משהו עצור. זה רק מראה שוויד או אלכוהול הם לא הפיתרון ולא האמצעי

זה מן הסתם כיף ואני לא אפסיק, אבל זה יותר תלוי בהרגשה פנימית.

פגשתי חברה שלא ראיתי המון המון זמן, אמרתי לה שהיא נראית נפלא. ושבאופן כללי היא נראית מאוד היא, ושכיף לראות את זה. 

אני קצת הולכת לאיבוד ולא מבינה מי אני לאחרונה. 

המראה שלה הייתה מלוכלכת.