שבוע שלא נישן ביחד באותה מיטה. מאז המילואים לא היינו בנפרד כל כך הרבה זמן. זה בסך הכל שבוע, אני יודעת, ויכלתי להצטרף. בכל זאת העדפתי לתת לך ספייס ושתבלה גם בלעדיי. הרי אנחנו כל הזמן אומרים שאנחנו לא מפלצת עם גוף אחד ושני ראשים.
הבוקר עוד היינו ביחד, אבל יצאתי מפגישה קשה כל כך עם המטפלת, והלוואי והיית פה ליידי. זה לא משנה שרק לפני כמה שעות עוד חיבקתי אותך.
אתה מלמד אותי לאהוב ולהתייחס לעצמי יפה יותר, אבל אני עוד לומדת, וכרגע כואב לי הלב ואני רק רוצה שיכאב לי יותר. אתה מזכיר לי כמה חשוב זה רוך ועדינות, כמה זה טוב לפעמים, ושלא צריך לברוח תמיד לאגרסיביות. אבל יצר המוות שלי חזק. אתה מזכיר לי איך אמרתי לך בתחילת הקשר שלנו שאקח אותך לאבדון, ואומר בחיוך הכי יפה בעולם שהנה, אתה עדיין כאן. ושאף אחד מאיתנו לא באבדון.
אמרתי לך שאני אקלקל אותך, שאל תתרגל לקיטישיות וללהחזיק ידיים, שאני לא אוהבת. ארבע וחצי שנים אחרי ואתה גורם לי להיות הגרסה הכי דביקה ומתוקה שלי.
תהנה יפה שלי. אני אשתדל לשמור על עצמי בינתיים. אם לא בשבילי, אז לפחות בשבילך.
♡