חצי שנה בערך לא הייתי עם אף אחד מחוץ לזוגיות. הקשר האחרון מכאן עשה לי מאוד רע. כל כך רע, שבמשך ארבעת החודשים הראשונים לא הייתי מעוניינת בשום צורה של מיניות, ולא היה שום דבר, גם לא עם בן הזוג. (מחריגה שיבארי עם סטיל המדהים, שיושב על נקודה קצת אחרת.) פשוט לא רציתי שאף אחד ייגע בי. הטלתי ספק ביכולת שלי לקרוא את המציאות, בתחושות הבטן שלי, צללתי ללימודים וניסיתי להתרכז באיזה חלק מאוד ספציפי של האישיות שלי, ולהתעלם מכל השאר.
גם כשאני מנסה לחזור, הכל יוצא לי עקום, שבור, אני נבהלת מעצמי ובורחת. בכל פעם נדמה שאני מצליחה קצת יותר, כן. אז אולי יש התקדמות. אבל בעיקר יש טעם מריר מאוד ותחושת אכזבה עמוקה. והיום נבהלתי מעצמי שוב, וברחתי באמצע, ואחר כך נשארתי עם תחושת חֶסר. חזרתי למיטה, הוצאתי את הצעצוע-מיני שלי, קיוויתי שזה ינקה לי את הראש מספיק כדי שאוכל להמשיך לקרוא את המאמר שאני צריכה. ניסיתי להסתכל על כמה גיפים באיזה בלוג כאן שהדליקו אותי. זה לא לגמרי עבד. פתאום הוא פתח את הדלת וראה אותי, הובכתי נורא. אבל לא החבאתי. אמרתי לו שדעתי מוסחת וניסיתי לאונן. שאלתי אם ירצה להצטרף.
מפה לשם, הנה אני, יושבת פה ומנסה לקרוא את המאמר.
אבל כל מה שאני מצליחה לעשות זה להתמוגג מכמה שהפרצוף שלי מריח מזין.
🥰✨