לילה טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב סינון

לא מספיק?

מגרה מוֹחוֹת, לְבָבוֹת ואיברי מין...
לפני כחצי שנה. יום שבת, 25 באוקטובר 2025 בשעה 13:21

את נכנסת לחדר ונשכבת על המיטה.

את מרימה את הראש, מזיזה את התלתלים שלך אחורנית ומניחה את הראש חזרה על המיטה. השרשרת שלך עולה לכיוון הצוואר שלך ולא נשארת למטה.

את עם פוטר, שעולה קצת למעלה, ואני רואה את התחתון שלך. אדום.

אדום טיפונת כהה. אבל עדיין אדום. תחרה על גופך בשרך. והעיצוב שלו שגורם לי לראות פחות או יותר את מה שהוא מכסה.

את נאנחת על המיטה ואני שואל לשלומך.

"אין לי כוח לאף אחד" את אומרת לי ומרימה קצת את הראש.

"קרה משהו?"

את מחזירה את הראש למיטה ומסתכלת על התקרה.

"עבודה. הכלוב הזה. הבחורים. הכוחות שאני צריכה להחזיק מעבר לעבודה שלי. אני רוצה אותו? האם הוא סתם דוש? אני ביצ'?"

 

"את ביצ' " אני אפילו לא מחכה שתמשיכי לדבר. אני צוחק בקול ואת מתרוממת מהשכיבה שלך, מסתכלת עליי בפרצוף חמוץ-חמוד ומופתע.

את ממשיכה להתרומם ולהגיע לכיווני ואני תופס אותך מהצוואר ומוריד אותך חזרה למטה למיטה. בדרך למטה הידיים שלך תופסות את היד שלי ומחזיקות אותי.

"את יודעת למה אני מתכוון" אני אומר ומנשק את השפתיים הבשרניות שלך.

"את חזקה. יש לך דעה. ואת אומרת את מה שאת רוצה. לפעמים את גם לא מתחשבת באחרים אבל יש בזה קסם, כי תמיד אכפת לך בסוף."

נגעתי במשהו... ואני רואה את העיניים שלך מתחילות לדמוע.

אז אני נותן לך להשתתף, שתגיעי גם להבנות. "נכון? תמיד אכפת לך?" אני שואל.

"כן... אכפת לי... כנראה יותר מידי..." את מנסה לנשק אותי אבל היד שלי על הצוואר שלך, אני משחרר אותך קצת.

"את יכולה לנסות גם לתת לאחרים להביא ולהגיע לפתרונות..." אני לוחש לך באוזן.

"כן... אני יודעת... נכון"

 

"חזרת עכשיו מכמה נסיעות, תהיי ילדה טובה, תתפנקי. כלומר תני לי להכאיב לך עד שיצאו ממך נוזלים." אני אומר לך, נושך את האוזן שלך ומנשק אותך. הלשונות שלנו מתערבבים והרוק עובר בינינו. אני מרגיש את הראש שלך מהנהן לתוך הנשיקה.

אני מנשק את הצוואר שלך, קצת קשה בגלל הפוטר אבל אני מזיז אותו גם אם אני הורס לו את הצורה, לא שאת אוהבת את זה.

אני מרגיש את השדיים הרכים שלך דרכו, את ללא חזייה, יודע שהפטמות שלך מזדקרות תוך כדי, אך אני לא מרגיש אותן כרגע.

 

אני ממשיך לשחק לך בשדיים, צובט מבעד לפוטר, ויורד עם הראש למטה. לתחתון האדום הסקסי שלבשת, לא במקרה. עם הלשון אני עובר על הבטן התחתונה שממש חלק ממנה נראה פתאום כאשר הפוטר עלה קצת למעלה. ומשם אני מלקק את התחתון. אני מרגיש ומריח אותך. נהיית רטובה. חרמנית. אני מלקק את התחרה שעל הדגדגן והכוס שלך, ושומע אותך מלמעלה נאנחת ואת המותן שלך זזה.

עם הידיים אני יורד כדי לתפוס את הירכיים הרכות, לבנות, חלקות והבשרניות שלך, בדיוק קצת מתחת לאיפה שהתחתון עוטף את המותן שלך.

תופס. מחזיק. לופת אותך. אני שומע אותך נאנחת בכאב, מנסה לא להוציא קולות כאלו. כמו משחק קטן עם עצמך. אני משחרר אותך ואני רואה את העור הלבן שלך עם הסימנים של האצבעות, כאשר הדם חוזר למקום בגופך.

אני הופך אותך ואת אוטומטית מורידה את החזה צמוד למיטה, התחת גבוה, הגב שלך יורד כאשר התחת עולה...

דואגת להעלות עוד את הפוטר לכיוון שדייך, כדי שאראה את הגב התחתון שלך... את השיער המתולתל והמסודר שלך את מזיזה לצד שמאל שלך. כדי שאוכל לראות חצי מהפרצוף שלך כאשר את מביטה ימינה.

התחת הזה... התחתון עולה לכיוון הגב התחתון, וחלק מהתחרה נבלעת לתוך התחת שלך, לחורים שלך... מה שנשאר עוטף חלקית את שני הפלחים...

וואו.

 

אני מתבלט אם לצלם אותך לפני או אחרי שאפליק לך. את מרוכזת... אני מחליט שהכאב יבוא עכשיו.

"אוף. אני רטובה ממך ועוד לא התחלת..." את אומרת חצי לתוך השמיכה חצי לאוויר החדר.

אני מעביר את הידיים שלי על התחת שלך, מרטיב אותך עוד, כאשר מידי פעם אני מעביר את היד והאצבעות שלי מתחתייך, על התחתון והכוס המטפטף שלך...

אני מנחית ארבע פעמים את שתי הידיים על התחת שלך. את לא מוציאה אנחות של כאב, את זזה קצת קדימה כל פעם וחוזרת להיות בתנוחה המקורית.

"ברור שאת רטובה... את ילדה טובה.

ילדות טובות הן ילדות..." אני אומר, ממשיך לעוד שתי סטירות בכל צד של התחת שלך, ומחכה שתמשיכי.

"שתמיד רטובות ומוכנות." את אומרת חוזר לתנוחה המקורית, תחת למעלה, ציצי מעוך על המיטה.

 

אני מזיז את התחתון, ומכניס אצבע אחת לתוכך. את מופתעת ויוצאת ממך אנחת עונג גדולה. אני מתקרב אלייך ונשען על הגב שלך, מנשק אותך על הראש ובלחי.

ובאוזן לוחש לך "את באמת ילדה טובה. גם אם את ביצ'. ודברים טובים ייקרו לך. הנה. הם קורים לך עכשיו." אני אומר בזמן שהאצבע שלי זזה בתוכך.

את לוחשת "תיתן לי לגמור היום?" את מנסה להסתכל עם עין אחת הצידה ולראות אותי בזמן שאני חוזר להיות מאחורייך, ממשיך בהלקאות, בזמן שהאצבע שלי עדיין בתוכך.

אני לא עונה וממשיך בסטירות על התחת שלך, כאשר הוא לאט לאט משנה צבע.

 

אני מכין את הרוק בפה שלי, על הלשון, אוגר כמות נדיבה. אני מתקרב לתחת שלך שמורם מעלה, ויורק על התחתון על החור תחת שלך. ביד השנייה, עם האגודל, אני מכוון את הרוק כמו שצריך. אני אוסף את הרוק שהתפזר על הפלחים שלך ומעסה ודוחף עמוק יותר לתוך החור. עם הרוק והתחתון אני לוחץ על החור שלך ומרגיש אותו משתחרר לאט לאט והשרירים נרפים. רק ההתחלה.

 

"אני הזונה שלך... אני רוצה את הזין שלך." את אומרת בקול רם בין הסטירות.

"דווקא חשבתי שאת הכלבה שלי" אני מחייך ומחזיר את זה לשיחה הקודמת.

סוף סוף זה יוצא ממך.

את צוחקת ומתמוטטת על המיטה.

"איך אמצא אחר, אם איתך אני מאושרת?"

"יכולת להיות, יכלנו להיות הכול."

אני אומר לך,

ואנחנו ממשיכים.

לפני כחצי שנה. יום חמישי, 23 באוקטובר 2025 בשעה 6:12

 

 

 

 

יותר טוב עם האודיו:

 

 

לפני כחצי שנה. יום רביעי, 22 באוקטובר 2025 בשעה 14:07

הנר שדולק.

השעווה המומסת שנאספת.

הנקודות, השבילים שנוצרים...

הנחיתה. נחיתות...

 

השקט.

 

הקפיצות.

האנחות. 

הרעידות...

המלמולים...

 

לפני כחצי שנה. יום ראשון, 19 באוקטובר 2025 בשעה 14:40

You like being on the floor with hot wax dripping on you, don't you?

Or do you like watching this?

 

 

 

 

 

לפני כחצי שנה. יום ראשון, 19 באוקטובר 2025 בשעה 6:00

You know what's going to happen.

לפני כחצי שנה. יום שישי, 17 באוקטובר 2025 בשעה 11:18

היא היחידה שקוראת לי דאדי.

היא הראשונה.

יש בינינו הפרש קל, שבע שנים בערך. ומעבר לגיל, יש הבדל במקום שכל אחד נמצא בו.

זה התחיל מאדוני, אדוני שלי. ומשם... הבנה שהאינטראקציה היא אחרת.

 

היא קוראת לי דאדי, ולא אבא.

אני לא אבא. ואני לא אבא שלה.

 

אבל המרחב הזה, שנוצר.

היא- קטנה. אני- דאדי.

בטבעיות.

אני עוזר לה, מלמד אותה, מחנך אותה, מעניש אותה, דואג לה, נותן לה, מאפשר לה. שם את הגבולות. מכוון אותה. אני מראה לה, לוקח אותה. לוקח לה.

עם ההיכרות שעברנו, אני יודע מה היא רוצה וצריכה. מתי היא חנפנית, חוצפנית, חמדנית. מתי היא חרמנית. מתי היא רגישה. 

אבא כזה.

 

אני כאן כשהיא מובכת, בוכה, מבולבלת, לא יודעת, "מתבכיינת", מדברת על המשפחה/בסיס/חברות/חברים/הכלוב/החיים, שמחה, עושה דברים חדשים, עצבנית, מתלהבת, צוחקת, כועסת.

היא כאן כשאני מעצב אותה לפי אידיאולוגיה, המחשבות שלי. לסיפוק שלי. לצורך שלי ושבי. בונה אותה, נותן לה צורה. 

 

היא סומכת עליי. היא יודעת שכל מה שאני עושה זה לטובתה. גם כאשר אני מעניש או עושה כללים שהיא לא מבינה. היא יודעת שאני כאן.

 

האם יש כאן פיצוי? אולי.

האם אנחנו עושים את זה במודע? כן.

 

 

*היא עשתה את זה לבד.

החליטה שבא לה.

ביקשה רשות וגם התחננה שלא אסתכל ואראה לפני שתוכל לעשות את ההפתעה עם המדבקות...

לפני כחצי שנה. יום חמישי, 16 באוקטובר 2025 בשעה 9:42

נותן לסדרה הזו 6.5-7.

דווקא העונה האחרונה שנכנסו ליותר אקשן ועל טבעי, מאשר לפתור רציחות שהרגיש שברובם האדם הראשון שראינו בחקירות זה הוא... עשו עונה קצרה וסיימו.

לטעמי הרבה סיפורי רקע ופרקים שהייתי מוותר, ותכלס, כנראה בלגדול על "על טבעי" הרס לי את הסדרה ואני שמח על זה. 

סך הכול קאסט מצוין, שבעונות האחרונות הכניסו גם את ענבר לוי שזה תמיד נחמד ונעים לראות ישראליות מככבות (שלום לאלונה טל).

הרגיש מיותר אחרי כל כך הרבה עונות להמשיך לחלוב את ה- "WILL THEY WONT THEY"... 

הרעיון הפסיכולוגי של הדמויות הלא אנושיות, בלי יותר מידי ספוילרים, היה נחמד ואולי קצת לא מציאותי? שזה כל הכיף?

 

שני שירים שנכנסים ללב. 

Waiting for you to turn around
And when you take me in your arms
Make me forget, it's for the last time


I wish we had more time
I wish we had more time

 

 

 

ובביצוע של השחקנים הראשיים:

 

… How do I say goodbye to what we had?
The good times that made us laugh
Outweigh the bad
… I thought we'd get to see forever
But forever's gone away
It's so hard to say goodbye to yesterday
… I don't know where this road
Is going to lead
All I know is where we've been
And what we've been through
… And if we get to see tomorrow
I hope it's worth all the wait
It's hard to say goodbye to yesterday
… And I'll take with me the memories
To be my sunshine after the rain
It's so hard to say goodbye to yesterday
… And I'll take with me the memories
To be my sunshine after the rain
It's so hard to say goodbye to yesterday
 
 

 

 

 

 

לפני כחצי שנה. יום שלישי, 14 באוקטובר 2025 בשעה 8:38

דינמיקה מיוחדת. :)

 

קצת ארוך, אבל שווה את זה. 

התחלתי להשתפר בלייצר מימז וגיפ, and i kinda like it.

לפני כחצי שנה. יום שישי, 10 באוקטובר 2025 בשעה 11:18

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

לפני כחצי שנה. יום רביעי, 8 באוקטובר 2025 בשעה 12:41

אני אוהב אתכן/ם סוטים. מטונפים שאתם/ן.

לא עושה לייק. 

מסתכלים מהפינה.

ללא תזוזה. 

בודקים. 

רואים.

מגששים. 

 

את מסתכלת שוב בבלוג שלי? מה את באמת מרגישה?

אתה חוזר לדברים שאני מעלה? איך זה גורם לך להרגיש. לחזור למשהו ששולט אחר מעלה. או ששולט גורם לך להרגיש ככה, נשלט שאתה... 

 

אתה מתפשט? את נרטבת? עומד לך? את נוגעת בעצמך...? אתה חושב מה לעשות מהפוסט שלי...? אוננת על משהו שכתבתי? השפרצת על משהו שעלה בבלוג שלי? דמיינת את עצמך? חשבת על להיות במקומי? דופק לך משהו בגוף כשאני מעלה כל דבר? 

 

מסתכלים עליי. חושבים שלא רואים ולא שומעים.

גם בימים שאני לא מעלה פוסטים.

I like it.

בסוף... הפינות נסגרות, הכיכר מסתובבת, האור מאיר.

סוטה. מטונף. חרמנית.