לא מספיק?

You are quiet" she whispered to me"

I didn't know what to say,

on the one hand she was right

On the other hand

im all noise

קיבלת אותי

לקחת אותי

הייתי שם 

איתך

קשרת אותי

היינו פה

אבל בסוף,

אפילו לא טרחת לפרום את הקשר

זה היה כואב? 

לא חושב, אבל רק המחשבה על זה הייתה 

האם פיזית עשינו את זה? 

האם רק דמיינתי?

מה בעצם יותר טוב... 

את שם, ואני פה

שולף את הלב 

וכותב את הזין

"את נמצאת פה?" שאלתי בלחש דרך הטלפון.

ענית לי כן, והסתובבתי, עד שפגשתי בפנייך. 

לא היה קשה לפספס אותך, והתקרבת אליי. 

סובבת את הראש ונתת לי נשיקה על הלחי, הסתכלתי עלייך ועשיתי לך סימן של 'אפשר לשבת'.

משכתי את הכיסא, ואת התיישבת ועזרתי לך להתקדם לשולחן. 

"מעניין מה עוד תמשוך היום..." סיננת בין השפתיים שלך, ועשיתי את עצמי כאילו לא שמעתי.

"מה?" שאלתי בהפתעה. 

"כלום" עם חיוך שובב. 

שאמר לי בדיוק, מה אני עומד למשוך.

*עכשיו השאלה... מי מושך את מי כאן...*

כשאני נוגע בך, 

זה כאילו אני נוגע בי,

כל נגיעה בעור שלך,

כל ליקוק באיברים שלך,

כל משיכה בשיער שלך,

זה עושה לי את זה, זה מרים אותי, זה גורם לי להרגיש טוב,

זה גורם לי לרצות יותר, עוד.

להעביר את ידי בגופך, את שפתי על עורך,

הנשיקות, הרוק, המגע, החום.

זה מחרמן. זה בולט. זה עושה את זה.

למה,

למה דווקא בלילה?

הלילה קורא לי,

קורא לך.

את...

למה בעצם אנחנו כאן?

כאן ועכשיו?

פה?

איפה אפשר להסתכל לך

בעיניים?

לראות

להבין

ולהרגיש.

מבין האופציות שנכתבו, איך מעדיפים/מעדיפות את הסופש שלכן/ם?

הראשונה, לדעת כבר ברביעי מה אתם/ן עושים/ות בסופש...?

השנייה, להיות ספונטנים, לא לקבוע, ומה שייקרה בסופש ייקרה...?

אני כותב את זה

בשכיבה

במיטה

אחרי יום ארוך

ברגע של שקט

היונים בחוץ מסתערים ליד החלון והתריס

ואני, שוכב כאן עם חשק

את? אני? אלא מה

למישהו/י יש עוד חשק אחרי יום ארוך פשוט לשכב במיטה ושיעשו לו/ה את זה?