לא מספיק?

יש כאלו שרוצות תכשיט על הצוואר, אני מעדיף לסמן אותך בעצמי. 

זה מה שהיא צריכה בשביל רוגע.

How much do you need it?

סליחה, בבקשה, אפשר, מצטערת.

הגמגום. האנחות. החזרה על המילים. "בבקשה בבקשה בבקשה. דאדי דאדי. אדוני רגע אדוני רגע אדוני."

איך אצלכם? פאפי? גבירה? דום? אדון? מאמ?

זה גם תמיד אחרי שהסברתי ואולי נתתי אופציות... זה לא יעזור לך עכשיו! 🤣😈😂

עכשיו תאכלי מה שבישלת. 

פתחת את הדלת עירומה, עם חלוק שמכסה את גופך השופע ותחתון אפור של ויקטוריה סיקרטס.

נכנסתי וכבר חיבקת, כמעט ולא משחררת, בזמן שאני מוריד את הדברים ממני.

אני מנשק אותך והעיניים שלך נעצמות... אני מעביר את הידיים שלי על חלוק הנעים, את מצחקקת "נכון שהחלוק נעים ויפה?"

"כן. אבל מה שמתחתיו הרבה יותר נעים." אני אומר ומסתכל עלייך. בזמן שהאצבעות שלי נכנסות מתחת לחלוק ומתחילות לגעת בך.

את מתקרבת אליי ונאנחת לתוך גופי, בזמן שאני נוגע ותופס את גופך...

"עוד... עוד..." את לוחשת לעברי, בזמן שהידיים שלי אוחזות בשדיים שלך חזק.

"אל תהיי חמדנית." אני אומר לך ועוצר. "וגם, יש לך עונש לעשות".

את נאנחת כי זכרת, אבל לא במדויק.

אני מוציא את המחברת ופותח בעמוד עם השם שלך.

"הנה את רואה?" עם האצבע אני מפנה אותך לשורה. "תקראי."

את קוראת, נזכרת במה שקרה, ילדה טובה.

"תעלי על המיטה, דוגי." אני אומר לך.

"עכשיו?" את שואלת אותי בבקשת רחמים.

"כן. קדימה."

את עולה על המיטה, מתייצבת בעמדה. אני מזיז אותך לקדמת המיטה, מניח אותך במקום שאני רוצה. תחת למעלה ואני עומד ומסתכל מעליו. הגוף קדימה לכיוון הכריות, החזה הגדול שלך נצמד למיטה.

"את כבר יודעת לספור נכון?"

"כן..." את עונה לתוך השמיכה.

"אני לא שומע. את כבר ילדה גדולה שיודעת לספור?"

את מרימה את הראש קצת "כן אני יודעת מספרים".

"יופי. אני רוצה לשמוע את המספרים. אלו יהיו 40 סטירות."

את נושמת. אני מתחיל.

יד ימין על הפלח הימני, אחד. יד שמאל על פלח שמאל, שתיים.

שתי הידיים על התחת שלך, שלוש.

אני ממשיך.

"9. 10." את סופרת בקול רם.

אני מפסיק לרגע. מסתכל על התחת שלך. אני ממשיך.

שתי ידיים על התחת מפליקות מלמעלה. יד אחת על צד אחד, יד שנייה על צד שני, שתיהן ביחד.

"17. 18. 19. 20." היא אומרת.

אני מפסיק שוב לרגע.

"זה כואב... חם לי..." את ממלמלת בקול ומרימה את הראש קצת.

"את לומדת משהו?"

"להקשיב לך... לעשות מה שאתה אומר..."

"כל הכבוד." אני אומר וממשיך.

"35. 36. 37. 38. 39." את סופרת. " זה כואב לי... בבקשה..."

?למדת משהו?" אני שואל.

"להקשיב לך... לעשות מה שאתה אומר... להיות טובה..."

"יופי, ילדה טובה שאת..." אני מנחית את שתי הידיים שלי על התחת האדום והחם שלך. בפעם האחרונה, כרגע.

בזמן שהלכתי לכיסא למחוק מהמחברת את העונש בקו, את ממלמלת לך

"אני רטובה. התחתון שלי רטוב..."

החלוק כבר ירד מגופך, ונשארת עם התחתון האפור, עם נקודת רטיבות בו.

אני סוגר את המחברת וחוזר אלייך.

אני מנשק אותך בזמן שהאצבעות שלי נוגעות בתחתון שלך, מכניסות אותו קצת לתוכך.

את נאנחת, ואני מזיז אותו. נוגע בדגדגן ובכוס החשופים שלך.

עם אצבע אחת אני נכנס לתוכך, רטובה. חרמנית. נכנס ויוצא...

"אל תסתכל... אל תראה..." את ממלמלת בזמן שאני מעלה קצת. מזיז את התחתון הצידה יותר ונכנס אלייך עם אצבע ולפעמים שתיים.

אני לוקח את היד השנייה ותופס את התחתון שלא יחזור להפריע לי, והעיניים שלי מסתכלות למטה.

הראש שלך נשען אחורנית על המיטה, נאנחת "לא... לא... אל..."

אחרי עשר דקות, שהתעסקתי בך, מתחיל להיות יבש מבחוץ. רטובה מאוד בתוכך, וחרמנית מאוד. אבל ההתעסקות והמזגן גרם לחוסר סיכוך מבחוץ. יחד עם העיסוק שלי בך, התחלת להרגיש מודעת לעצמך. לעירום. לגוף. לחלקים האינטימיים שלך. כשהורדתי את הקצב, התחלת לדבר. לתהות. מובכת.

לקחתי אותך והרמתי אותך מהמיטה, תפסתי אותך ושמתי אותך מול הראי, אני מאחורייך. פורס אותך לצדדים. פותח את הכוס שלך. מרים את השדיים שלך. את הראש שלך מַעֲלֵה לְמַעְלָה, שתראי. לא אתן לך לפספס את זה, אותך.

"תראי אותך. סקסית. שופעת. ילדה טובה. תראי איזו יפה."

את מנסה להתחמק, אך הידיים שלי תופסת את הסנטר והלחיים שלך ומכוונת אותך שוב למראה. אני מסובב אותך. "את מבינה את זה? את רואה את זה?" אני שואל אותך ועם העיניים שלך את מודה לי...

כמו שאת זרקתי אותך חזרה למיטה. נעמדתי צמוד, והורדתי את התחתון הרטוב והמלוכלך שלך. המומה, חרמנית, רטובה, בשוק.

תפסתי את הרגליים שלך ומעלה אותן למעלה, דוחף אותך על הגב והרגליים צמודות לבטן ולחזה שלך.

הכוס, הדגדגן והחור תחת שלך מולי. לרצוני. שלי.

אני מצמיד אותך למיטה ואת הרגליים אלייך. מקפל אותך. דוחף את הירכיים כלפייך. יורד לך. ממש אוכל אותך. אני כבר לא שומע אותך. רק אנחות וגניחות. את לא אומרת כלום, אולי מהשוק אולי מהחרמנות.

אני מזיז אותך לפי איך שאני אוכל אותך. מעלה מטה. מעלה ומוריד אותך על הלשון שלי, הפה שלי אוכל את הכוס שלך. לוחץ את הרגליים והירכיים שלך לחזה, לא יכולה לזוז.  אני מעביר את הלשון שלי על הכוס שלך, מכניס את הדגדגן לפה שלי ומוצץ אותו, כשהוא בתוך הפה שלי עם הלשון אני עובר עליו.

אני עומד חזרה, משחרר את הרגליים שלך ופותח אותן לצדדים. את מסתכלת מלמטה ומרחוק.

רטובה, מלוכלכת, את מטונפת, עם הרוק שלי מרוח על גופך.

אני מכניס אצבע אחת, אצבע שנייה. כריות האצבעות שלי על תקרת הכוס שלך.

אני מכניס ומוציא. מעלה ומוריד. אחרי כמה דקות, לא היה קשה לפספס את קולות המים והגלים מתוכך. עוד ועוד ועוד...

"אני מרגישה שאני צריכה פיפי" את אומרת לי, מופתעת מעצמך.

הסתכלתי עלייך, בעדינות "זה לא פיפי."

זהו.

זה שלי.

שתי אצבעות, תנועת גלים. נכנס ויוצא ממך. הקולות מתחזקים. האנחות שלך כבדות וחזקות. אני מרגיש את הקירות של הכוס שלך נרפים ומתכווצים על האצבעות שלי לפי הקצב, הגוף שלך משחרר את עצמו ונותן לי. מעלה ומוריד, מעלה ומוריד, מעלה ומוריד...

זהו.

רטיבות חמה יוצאת על היד שלי, מתפרצת מתוכך. עם היד אני מאפשר לה לצאת ואני ממשיך לגעת בך בדגדגן ובתחילת הכוס. מוציא ומפזר את נוזלים שלך. אני לוקח את הרטיבות ומסכך את כולך. את הירכיים, הכוס, הדגדגן. החור תחת שלך, מרטיב אותו ומעסה אותו. עולה ויורד על הכול, לא מפספס שום מקום. בזמן שאת המומה על המיטה, לא יודעת מה קרה, איך קרה. 

אחרי שנשמנו ונרגענו, ראינו לאן זה הגיע. לסדין והשמיכה שהיית עליה כמובן. לכרית שהייתה מאחורי הראש שלך בכלל. שלא נדבר על הגוף שלך והזרוע שלי.

אחרי כמה דקות, זה היה לך קשה. עברת הרבה הלילה הזה.

ההלקאות, ההשפרצה, השימוש בך, המראה. דברים צפו ועלו, פיזית. ונפשית.

דיברנו, ישבת על הרצפה הקרה, רטובה, חרמנית ומוצפת מכל תחום. ירדתי לסקוואט נמוך והייתי מול הפנים שלך, לוקח אותך, מקבל אותך, מאפשר את זה. "זה בסדר גמור. תוציאי את זה.". לאחר מכן התיישבתי על המיטה, רגליי על הקרקע ואת ביניהם עם הגב למיטה. תופס לך את הפנים, מלטף, מזיז את הראש מידי פעם כדי לתת לך נשיקות. רואה את הדמעות יורדות מידי פעם, ואת הרגשות יוצאים.

"את היית ילדה טובה מאוד היום. עשית הרבה. אני חושב שאת מקבלת מדבקה, לגמרי לגמרי."

אל תשאלו איך הגעתי לזה. 

לחצתי לכתוב משהו בשורת חיפוש והדבר הראשון או השני היה DISABLED. 

אמרתי לעצמי, מה כבר יכול להיות? העניין בזה והחשיבה התחילה לדגדג, סוטה. 

לא יודע למה. אבל זה נחמד, מרגש, מעניין.

אני שמח לראות שיש להם עניין בבדסמ, פורנו, סקס, מיניות. 

זו הכללה ענקית וחסרת ביסוס להגיד שנכים ומתמודדים לא עוסקים בנושא.

אבל ביום יום כאשר אני רואה אנשים בכיסאות גלגלים, קביים, קטועים וכו... אני לא חושב על זה ככה. ואולי... חבל.

בכל מקרה,

שמחה על הסוטים.

*עכשיו נזכרתי, בעונה 2 בטיפול זוגי. יש זוג עם בעל שנפצע בתאונה והוא נכה, והם לגמרי עובדים על המיניות. 

אז מעט זמן אחרי שהפוסט הקודם עלה קיבלתי הודעה.

זה לא פשוט להציץ בפרופיל להבין ולראות מי אני. או שעזרתי בכך שהפוסט עצמו נכתב בלשון זכר.

קשה לאונן ולהבין מה כתוב, בטח כשיש גם תמונות. 

הוא. מתחיל את השיחה. 

*הפרטים שמורים במערכת. 

הוא: היי מה שלומך?

אני: טוב, מה שלומך?

הוא: בסדר איך עובר היום ?

אני: עובר בסדר, עשית משהו מעניין?

הוא: אממ לא ואת ?

       מאיפה ?

אני: את?

כמובן שפתאום השיחה הסתיימה. :)