לא מספיק?

כן, אני צריך ללמוד,

כן אני צריך לנוח,

כן יום שבת היום.

אבל אני?

במיטה, מלפף את אצבעותיי סביב הזין,

מרגיש אותו, גורם לו להיות קשה, ולעלות לאט לאט...

יורד למטה ולמעלה עם היד.

כן. 

12 וחצי בלילה.

אני כותב לך, ואת כותבת לי

אנחנו מדברים, מפטפטים...

בינתיים אני נכנס למיטה, מתחת לפוך.

"אני לא מתכוון לאונן הלילה" אמרתי לעצמי

העברתי את הידיים שלי על הגוף שלי, בחלק העליון

החזה, הצלעות, הבטן, הכתפיים

קריר קצת בגלל המזגן, אז נעים להרגיש את הגוף החם מתחת לחולצה.

אנחנו ממשיכים לדבר, אני עומד בינתיים בהבטחתי,

אני לא נוגע בו, ולא נוגע וחושב על דברים שיכולים להעמיד אותו כרגע.

אבל מה בהמשך...?

רק המחשבה עלייך, ומה שאת עושה עכשיו, גורם לי להרגיש חום ודגדוג בחלק גוף התחתון שלי...

"תנסה לשמור את זה למחר, לא?" חשבתי לעצמי

לא. לא הפכתי תוך שבוע למנוסה ושולט. 

לא הפכתי לאלוף השולטים, או אלוף הBDSM.

אבל אני קורא, ולומד ומחפש לי אחת לחקור ולהתנסות איתה...

פתאום עלה בדעתי, ציטוט מהסוחר מוונציה, של שייקספיר:

"מידת הרחמים לא תוקף לה: כגשם רך רועפת משמים על פני הארץ. ברכתה כפולה היא: ברכה בה לנותן ולמקבל." 

 

האם השליטה עצמה היא גשם על פני הנשלט, ובעצם הנשלט והשולט מקבלים את הברכה בעצם העשייה?

מה דעתכם/ן על הציטוט? האם הוא השראה ללכת אחריו? האם הוא מסכם יפה את הדרך של השולט והנשלט?

ולסיום עוד ציטוט משייקספיר:

"אנו מתפללים לרחמים,

והתפילה הזאת מורה לנו

גם להשיב במעשה רחום."

האם הרחמים שאנחנו מתפללים כאן, השליטה, גורמת לנו להרגיש רחומים כאשר אנחנו עוזרים לאדם אחר שרוצה להישלט?

כן, קצת מחשבות, קצת סיטואציות, קצת מין. 

עד לערב, כבר נתחרמן יותר...

תודה רבה, באמת, שהקשבתם/ן, שקראתן/ם, שנתתם/ן לי את הזמן שהוא שייך לך.

:)

"תוציאי את היד מהתחתון".

אמרתי לה מהצד השני של החדר.

אני לא מבין אותה חשבתי לעצמי.

אתמול בלילה היא עשתה אותי...

היום בבוקר כשקמנו עליתי עליה ולא עצרתי עד ששנינו צרחנו.

ובצהריים, היא שלחה לי תמונה שלה מאוננת.

אז כמובן שנכנסתי לשירותים במשרד, ושלחתי לה תמונה שלי, מתענג...

איך יש לה עוד כוחות, איך יש לה עוד מה להוציא מעצמה.

הידיים שלה היו עכשיו בחוץ, אבל שמעתי אותה ממלמלת משהו, והתחלתי להתקרב אליה.

"מה אמרת?"

"כ-כלום..." היא לחשה

הרמתי את הראש שלה, כשהיא יושבת בקצה המיטה, ואני עומד מולה.

חלק משיערה על הפנים שלה, היא כל כך יפה...

אבל ידעתי מה אני צריך לעשות.

הייתי רוצה שתהיי פה.

עכשיו.

תגידי לי מה לעשות...

כי את האמת, אני לא יודע.

שב

קום

לך

תרד

תעלה

תשטוף

תלקק

תביא לי

זה היה עוזר לי קצת, מנקה לי את הראש....

מי היה מאמין אההה.

אין לי מנוי.

ואין לי יכולת להעלות תמונות.

אבל כן יש לי יכולות אחרות...

המילים שלי הן כמעט כמו תמונות...

תקראי אותן לאט ובשקט... בלחישה... אתה, אתה גם יכול לקרוא מהצד...

ולאט לאט תרגישי איך כל מילה יוצאת מהדף, ונוגעת בך.

תרגישי אותי, את דמיונך, אותה, אותנו. 

איתך...

תרגישי איך כל סנטימטר בגוף שלך מחכה לשורה הבאה.

איך האצבעות ברגליים מתחילות להתיישר ולהתקפל, והמוח מתחיל להתחבר ללב, לבטן, לרטיבות שבכוס...

וברגע שתתחילי לעצום עיניים, אני לידך.

אני יודע שאת ערה...

רציתי לכתוב לך עכשיו, כדי שתדעי שאני חושב עלייך גם בשעות שיש אור.

אבל לא הצלחתי ללחוץ על 'שלח'.

במקום זה, פשוט הכנתי יד ל'מכנס'...

אז ככה זה מרגיש?

להסתכל עלייך, ולהרגיש שאת פה איתי?

אני חושב שזה מרגיש נכון, אבל מי יודע מה את חושבת...

אני יכול להמשיך ככה כל הלילה, לדמיין אותך, להרגיש אותך.

אבל אני חושב שזהו להיום. לא? שנינו צריכים ללכת לישון, כבר אחד וחצי בלילה.