לפני כחצי שנה. יום שני, 1 בספטמבר 2025 בשעה 13:33
אני נכנס בדלת של הדירה שלך. את על המיטה עם התחתון האדום, חזייה וחולצה לבנה כמעט שקופה מעל.
"אני אבזבז לך את הזמן." אני אומר ומסתכל לך בעיניים.
את מסתכלת עליי, תמימה, חרמנית, אחרי כל השיחות שלנו, את חושבת שאת יודעת מה את רוצה, גם אם זה יהיה קצר.
"לא אכפת לי, דיברנו הרבה, ועכשיו אתה פה. זה מה שחשוב." את אומרת, מחייכת אליי, עם העיניים שלך את עוברת מהפנים שלי, לחולצה ולג'ינס ובעיקר על הריצ'רץ'.
אני מתקרב אלייך. מסתכל על העור החום שלך, קצת שזוף.
אני רואה את העיניים שלך נעצמות כאשר אני מתקרב לצוואר שלך...
אני מנשק אותך... מלקק... עולה ללחיים... אני תופס אותן, ומנשק לך את הפה. הלשונות שלנו מתערבבים עם הרוק אחד של השנייה...
את נשענת עליי, ואני מזיז אותך.
אני מרגיש את הגוף שלך נעשה חם יותר ויותר. את התנועות הקטנות בגוף שלך נעשות יותר חדות, חרמניות, נוזלות. תנועות שמתחננות להתחבר לגופי.
אני חוזר ללקק, לנשוך ולנשק את הצוואר שלך, בזמן שאני שומע דרך הגרון והפה שלך את האנחות והחרמנות שלך בוקעות. הידיים שלי עוברות על הכתפיים שלך, מזיזות את השיער הגלי מהן. ממשיך אל הזרועות שלך והידיים. אני עובר לכיוון הבטן וממשיך לירכיים החשופות שלך.
את מנסה להישען עליי שוב.
התחת שלך שזז מהחרמנות מאפשר לי לגעת גם בו. וכאשר אני תופס פלח אחד ואת זזה עם התחת, אני יודע שהכוס שלך נרטב עוד יותר. הוא זז יחד עם האחיזה שלי ועם התזוזה שלך.
את מתחילה להוריד את החולצה הלבנה. אני עוצר.
"מה נראה לך שאת עושה." אני לא שואל אלא דורש תשובה.
זה תפס אותך. בהלם, את מסתכלת עליי, לא מבינה.
"למה את חושבת שאת מורידה את החולצה שלך? אני אמרתי לך לעשות את זה?" אני מסתכל לך בעיניים ועל הפרצוף, לראות כל מיקרו הבעה. כעבור שניות את כבר מסתכלת מטה.
"את חושבת שאת עושה משהו בשבילי?" אני שואל.
את מהנהנת, חלק מהשיער נופל לך על הפנים.
אני מוציא אוויר מהפה. "כל מה שקורה כאן הוא בשבילי. את בשבילי. מה שאת לובשת בשבילי. מה שייקרה לך הערב, הוא בשבילי ושלי." אני עובר על השדיים שלך דרך החולצה. העיניים שלך נעצמות שוב.
אני קם, הולך לכיוון המטבח. פותח מגירה, עוד מגירה, דלת מתחת לכיור, עוד מגירה.
אני חוזר, מספריים בידי.
אני עובר עם הלהב על הירכיים שלך. מגיע לתחתון האדום... עובר עליו, על התפרים והציורים שלו. הנשימה שלך נעתקת. אני לוחץ מעט על התחתון, מוודא שהגוף שלך מרגיש את המספריים בכוס ובשפתי הכוס שלך. אני ממשיך לעבור על הגוף שלך, הבטן, הגב, בעור החשוף שלא מכוסה בחולצה. אני מגיעה לסנטר שלך, פותח לגמרי את המספריים, ומהצווארון יורד מטה וגוזר את החולצה כמו מכופרת פתוחה.
"אני. אוריד את החולצה ממך, איך שאני רוצה ומתי שאני רוצה. זה ברור?" אני צמוד אלייך, המספריים הושלכו לצד החדר.
את לוחשת "כן".
"אני לא שומע, תנסי שוב. חזק יותר." אני מתקרב ומנשק אותך. אני מתנתק ממך ואת אומרת
"כן" בצורה משכנעת יותר.
"יופי. כל הכבוד..." אני לוחש לך לתוך האוזן ואני מרגיש את הרעידה החרמנית ממך.
אני חוזר לנשק אותך, בתשוקה ובהתלהבות. שנינו מתמזמזים, בזמן שהיד שלי הולכת לכיוון התחתון והכוס הרטוב שלך. האצבעות שלי עוברות על התחתון, שמתחתיו מתחבא הדגדגן הנפוח והחרמן ושפתי הכוס שכבר רטובים. עובר על החלקים המוסתרים בבד. מרגיש את הלחות והרטיבות שלך גוברת, ואת האגן שלך מתחיל לזוז. אני לוחץ על תחילת הכוס שלך, מכניס מעט את התחתון לתוכך, והתזוזות שלך מתגברות.
את מנסה להישען עליי שוב. לעלות עליי.
אני מזיז אותך על המיטה, משכיב אותך עליה, גב צמוד למיטה. אני נצמד מעלייך, חצי גוף. ביד אחת אוחז בשד שלך שעוד עטוף בחזייה. חזיית תחרה, שגורמת לשדיים שלך להיראות מושלמים... עוטפת את החזה שלך ומצמידה אותם קלות אלייך, ומשאירה עם העיצוב שלה חלקים כדי שאראה. כמו מלונים בינוניים. עטופים ושמורים. הפטמות הקשות נראות לעין, אבל אני לא הולך לשם. אני רואה את נקודת החן שלא מכוסה בחזייה, נמצאת על שד אחד קצת שמאלה ומעלה מהפטמה, ואני מלקק את האזור. מנשק, נושך. מתקרב לחזייה ולפטמה וחוזר חזרה.
בזמן הזה עם האצבעות מהיד השנייה אני חוזר לתחתון הרטוב שלך. אני מזיז הצידה את התחתון, ומכניס אצבע אחת. אני שומע אותך נאנחת מהגרון. אני מכניס אצבע שנייה, והחרמנות כבר מציפה אותך ואת עצמך. את נאנחת בקול רם, החדר עם קולות מהדהדים. האגן שלך מתחיל לזוז, ואני נושך את השד שלך. את מבינה.
אני נכנס עם שתי אצבעות, מרגיש את הרטיבות שהצטברה אצלך... עם הפה אני ממשיך לחרמן אותך, עם השד שלך עד שהוא נהיה רטוב מהנשיקות והנשיכות. אני מכניס ומוציא את האצבעות. עולה ויורד בתוכך. אני שומע את הנשימות מהחזה שלך מתגברות. החזה עולה יותר, ויותר מהר.
אני מכניס את שתי האצבעות ועולה ויורד בתנועה גלית. אנחנו שומעים את הכוס הרטוב שלך והוא מהדהד בחדר השקט חוץ מהחרמנות והגניחות שלך. אני רואה שמתחילים להיווצר לך סימנים על השד, ואני עובר למקום אחר בו, יוצר מרחב יצירה. אני שומע אותך ממלמלת
"כן... כן... פאק... כן."
אני מגביר את הקצב, עכשיו אני מאפשר לך גם להזיז את האגן. הרטיבות עוטפת את האצבעות שלי, אני מרגיש את הקירות של הכוס שלך מתכווצים על האצבעות שלי, אוחזים בהם, יחד עם הרטיבות הגדולה ממך שמאפשרת לי להזיז בחופשיות את האצבעות בתוך גופך, ולעשות כרצוני, להזיז את הקירות עוד ועוד גם אם הם מתכווצים עליי. הזין שלי גדל ונהיה רטוב, ואת מחפשת אותו. אני אומר לך באוזן
"רק מעל הג'ינס." את נאנחת באכזבה.
את עולה ויורדת עליו עם היד. מצליחה להחזיק אותו דרך הג'ינס. באופן אגרסיבי יחסית. הרי את לא ממש מצליחה להתרכז בעבודת היד הזו וגם את לא בדיוק מרגישה אותו כמו שצריך. את ממשיכה לשפשף מעל הג'ינס לא יודעת כמה הוא רטוב. כמה הוא באמת קשה.
את מתנשפת ונאנחת, הנשימות הקצרות שלך והחרמנות המתפרצת, אומרות לי בדיוק מתי להפסיק. עם שתי האצבעות אני עולה ויורד וברגע אחד אני מתחיל להוריד קצת, לא להיות בקצב של האגן שלך... מוציא אותן מתוכך לאט לאט...
האנחות עוד ממשיכות, והאגן ממשיך לזוז. הידיים שלך הולכות לכיוון הכוס שלך, אבל אני תופס אותן. העיניים שלך עצומות. והגוף שלך נרגע לאט. ואני יודע שהחרמנות לא.
אני קם, מסדר את הגינס, לא שזה משנה, בכל צורה כרגע רואים את הזין הקשה שעומד לי.
את נאנחת ומסתכלת על התקרה שלך.
"את רוצה לגמור?" אני שואל ולא מחכה לתשובה, אני יודע אותה.
"תנסי לעשות שיחה נחמדה עד 12 בלילה" אני אומר ומסדר את עצמי.
"אם אראה שזה היה מספק, את תגמרי." אני אומר לך ובזמן הזה מחזיר את המספריים למגירה.
את מתנשמת, מסדרת את השיער. בודקת את השדיים שלך, שצד אחד עם סימנים.
"אוקיי" את אומרת. מרימה את עצמך מהמיטה.
את מנסה לסדר את עצמך, קשה שהתחתון שאת לובשת עלייך רטוב, החזייה לא מסתירה הרבה, והחולצה הלבנה שמעלייך גזורה ועומדת ליפול.
"הגיוני..." את אומרת, ומסתכלת עליי, קצת בעצב, קצת באשמה, אבל עם הרבה חרמנות.
"אני יכול לנשק אותך לפני שאתה הולך?" את שואלת כשאני עומד ופותח את הדלת.
