לילה טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב סינון

לא מספיק?

מגרה מוֹחוֹת, לְבָבוֹת ואיברי מין...
לפני יום. יום שישי, 30 בינואר 2026 בשעה 14:02

פעם נוספת שאנחנו נפגשים.

הזמנתם אותי, וזה התאים לי בשבוע הזה וגם בגללכם. מבוגרים ובוגרים ממני. בשלים. יודעים מה הם רוצים, מה היא מבקשת יפה ומה הוא דורש. מתאים לכם לפאזל הקטן. חוקר איתכם את עצמכם ואותי.

יצאת לקחת אותי מהמבואה בבניין, לחצנו ידיים חייכו ופטפטנו כמה שניות. לפני שנכנסנו לדירה עצרת ואמרת לי "התחלנו לשחק קצת בלעדייך".

פתחת את הדלת ונכנסת.

הדירה חשוכה חוץ מכמה מנורות שדלוקות על עוצמה נמוכה...

 

היא עומדת באמצע החדר. הספה חוסמת ממני לראות את הברך ומטה שלה, אבל היא עירומה לגמרי. השדיים שלה, החזה והבטן אסופים ברתמת שיבארי, שהוא קשר אותה לפני שהגעתי, "בהחלט התחלתם" אני אומר לו, ואני רואה מהזווית של הפנים שלה שהיא שומעת , מרגישה וחשה שאני כאן.

על הפרצוף שלה יש כיסוי עיניים, והיא עומדת ולא זזה כשאנחנו מתקרבים אליה.

אתה לוקח מהספה קיין, ועובר על התחת שלה לאט. הם כבר רגילים אחד לשנייה, ככה שהלאט הזה הוא החימום בשבילה.

אני עומד מלפניה, לא שהיא רואה, אבל מרגישה...

את הנשימות... התנועה לכיוונה...

יחד עם הקיין היא זזה קדימה קצת, ואני תופס אותה.

אני לוקח את השדיים הגדולים שלה ומכניס אותם לפה שלי. היא נאנחת מכל ליקוק ומציצה וצועקת מכל קיין שמתחזק מאחוריה.

עוד ועוד הוא ממשיך כשאני עובר על החלק הקידמי שלה. מנשק אותה בפה, בזמן שאני צובט את השדיים והפטמות שלה, מקשיח אותן ומחרמן אותה. מעביר את הרוק שלי לתוכה... הלשונות שלנו מתנגשים... ואני ממשיך לצוואר שלה, לאוזן... יורד לשדיים עם הפטמות הקשות. תופס אותן וממשיך הלאה. לבטן... לירכיים...

 

אני אוכל אותה כשהיא עומדת מעליי, עם הלשון שלי זז על אורך השפתיים שלה והדגדגן, והאגן שלה זז עם התנועות של הקיין עלייה. בשלב מסוים הוא עוצר ושואל "אתה רוצה את הספנקר?"

אני ממשיך כמה שניות לאכול אותה. בראש שלה היא מצפה לתשובה ושהכוס שלה יפסיק להיאכל, אך אני לא נותן לה את זה, אני ממשיך עוד קצת, תופס את השיער ערווה שלה וקם.

היא נעה בכאב, ואני זז לכיוון הספה, מושך אותה לכיווני עם ערוותה, ולוקח את הספנקר.

 

אני הולך מאחורי הגב שלה ומכה אותה מכל צד על התחת, בזמן שהם מתנשקים בתשוקה גדולה, הוא מוריד את המכנס והבוקסר ביחד, מניח את היד שלה על הזין שלו, הלשון שלה בחוץ והוא עוטף אותה עם השפתיים שלו. הלשון שלה נכנסת ויוצאת מהפה שלו כמו זיון. הזין שלו גדל בתוך היד שלה, והתחת שלה נהיה אדום וכבר עם סימני קיין.

הוא תופס אותה מהמותניים, ואני מפסיק להפליק לה על התחת ועובר לירכיים, מסתובב סביבם. רואה אותו מתעסק עם המותניים והשדיים שלה, ואני עובר ומסמן אותה. מאדים אותה. מרטיב אותה. מקשיח אותי.

את הזין שלו הוא שם בין השפתיים של הכוס שלה. בין הירכיים הפנימיות שלה. מצמיד אותה אליו. ואני עובר על הירכיים החיצוניים, מכה ומאדים.

הוא מזיז אותה עליו. אני מכאיב לה. היא לא רואה, קשורה, גונחת ופולטת צעקות מידי פעם. הוא לא נכנס אליה, מעביר את האיבר שלו על חוץ האיבר שלה. מגרה אותה עוד יותר, יותר מ-רק חוסר ראייה ואי יכולת לזוז או לאחוז ולהרגיש במישהו מאיתנו...

 

אני עוצר ומתיישב על הספה לידם, מסתכל עליו מזיז אותה, מסתכל על שניהם נעים ורוטטים. הוא בהנאה ובקשיחות, והיא ברטיבות של כאב ורכות של אישה בוגרת ועסיסית.

היא מתקפלת ומתפתלת מחרמנות, מנסה שהזין הקשה שלו ייכנס לחור הרטוב שלה, הוא לא נותן לזה לקרות. הוא מרגיש שהיא מתחילה לזוז והוא מפריד אותה ממנו. הוא דוחף את הראש שלה לכיווני על הספה, והראש שלה עם חלק ממשקל גופה נשען על הזין הקשיח שלי. הוא בודק עם האצבעות את מצב הרטיבות, ומלקק את החור של התחת שלה, אני רואה את זה מעבר לזווית התחת האדום והגב הלבן שלה, יודע שעוד רגע הוא ייכנס לתוכה, ואף אחד לא יודע לאיזה חור. הפה שלה נפתח ומכניס את הבוקסר עם חלקים מהזין שלי, חמה ורטובה מהפה אני מרגיש אותה...

הוא נעמד מסתכל על הגב שלה ומסתכל עליי, עם היד ממשש ונוגע בחורים שלה מאחורה, עם יד ימין הוא לוקח את השיער שלה מהקרקפת, מרים לה את הראש ולוחץ את הפנים על הזין שלי. בפעם הבאה שהוא מרים את הראש שלה עם השיער, אני מוריד את הבוקסר, ומשחרר את הזין שלי לאוויר החדר. עם הריח והכיוון בזמן שהוא דחף אותה עליי ומזיז אותה אליי, היא מצאה אותו והכניסה את כולו לפה.

 

הוא הזיז את יד שמאל, כנראה סיים לשחק ברטיבות ובחורים שלה, ונכנס לתוכה. על הזין שלי הרגשתי את האוויר והאנחה שיוצאת ממנה, יחד עם הרוק והלשון שמשחקות בו. בזמן שהיא מגרגרת עם הזין שלי בפה שלה.

לפני יומיים. יום חמישי, 29 בינואר 2026 בשעה 16:38

 

לפני 5 ימים. יום שני, 26 בינואר 2026 בשעה 13:44

מילים למציאות. 

אחד מיני רבים. 

 

לפני 6 ימים. יום ראשון, 25 בינואר 2026 בשעה 13:04

כלבה חרמנית, זונה מטונפת.

עולה ויורדת על הברך שלי כשאני עם ג'ינס ואת עם תחתון תחרה דק.

"אני לא מרגישה באמת משהו..." היא אומרת בצער ומנסה להוריד את הראש שלה אליי. אני תופס לה את הראש כשהיא מנסה בכוח להניח על החזה שלי, אני מעלה לה אותו בכוח שאראה את הפרצוף, שהיא תתיישר מעליי.

"זה לא עושה לי את זה" את אומרת. ואני, לא כל כך מאמין.

אני מרגיש את האגן שלה, ואת הכוס שבטוח לח על איזור הברך שלי. את עולה ויורדת, נעה, זזה. האגן קדימה ואחורה.

"אני חושב שזה כן עושה לך משהו." אני אומר לך, מסתכל עלייך, ואני רואה את העיניים שלך מתחילות להיעצם, לנוע אחורה.

את מתחילה להתנשף, לגנוח.

 

"אני לא אגמור מזה, אני לא אצליח..." את אומרת עם עיניים סגורות, מהדקת את הירכיים שלך על הירך והברך שלי. עולה ויורדת על הברך בזמן שאני מעלה אותך כל הזמן טיפה לכיוון הירך שלי.

"אז מה? מי אמר שאת צריכה לגמור?" אני מרגיש את האגן שלך מתהדק חזק על הירך שלי וזז מהר יותר קדימה ואחורה. כנראה המילים עוזרות לך יותר מאשר להיות עם תחתון על גינס.

 

"כלבה מטונפת וחרמנית, מיוחמת שאת." שוב אני מרים לך את הראש שמנסה לרדת ולהיות על החזה שלי.

"תסתכלי על עצמך. מתחרמנת על ג'ינס, שאפילו לא הורדתי, מלכלכת את התחתון שלך. העיקר להתחרמן קצת, לנסות לגמור." אני אומר לך.

ואת שותקת. גונחת וזזה. 

 

אני מסתכל עלייך, מסומנת קצת, עירומה בחלק העליון, השדיים שלך זזים איתך, פעם במהירות ופעם באיטיות. לפעמים את כמעט ועוצרת וזה נראה שהשדיים הגדולים שלך זזים בסלואו מוושיין. 

מידי פעם מוציאה "כן... כן..." בפרצוף מתוסכל וחרמן. את שוב מנסה להוריד את הראש אליי, משחררת את הכוחות שמחזיקים אותה ומעבירה את המשקל כלפיי, אבל אני לא מאפשר לך.

 

את כנראה רוצה לעשות את זה מהר ולסיים. את מובכת? מתביישת. מתחננת בתוכך? ובקול. כי את מתרכזת במשהו שבמילא קשה לך? מתוסכלת? מבואסת?

כל הדברים יחד?

לפני 6 ימים. יום ראשון, 25 בינואר 2026 בשעה 8:40

גם מארוול, גם רפואה, גם ללמוד קצת extracurricular

 

 

 

לפני שבוע. יום שישי, 23 בינואר 2026 בשעה 11:51

למה אני בקשר איתה? מעל שנה?

"אתם בעצם לא זוג נכון?" "כל אחד מִכֶּם מחפש משהו שונה לא?" 

נכון. אנחנו במערכת יחסים בדסמית, מינית. אך לא רומנטית וזוגית (כמה שאפשר). 

כל אחד מאיתנו נמצא בחקירה משל עצמו, והחקירות הללו התחברו. 

אז מעבר לזוגיות שכל אחד מאיתנו מחפש משהו קצת שונה, החקירה המשותפת הזו התאימה. 

אז למה? 

היא מקבלת המון הודעות. 

אני דיברתי והייתי ברבעי וחצאי קשרים למיניהם, שעבדו או לא עבדו.

דיברתי עם נשים/ילדות/בחורות מכאן ואני משתדל להמשיך לדבר. (למרות הקושי בלמצוא חיבורים נכונים, אינטליגנציה רגשית, כנות ותקשורת)

 

------------------------------------------------------------------------------------

(אלו שמרגישים/ות מיואשים או חושבים שהמקום פה לא מתאים, אז אגיד שיש בזה משהו. המקום הזה וחלק-רוב הנשים כאן [הגברים כמובן] בהחלט מרגיש כמו שתיית מי ים, או השפרצת לימון על פצע פתוח)

(אבל. לפעמים מוצאים כאן דברים מיוחדים. לא אלו שצועקות בצ'אט, ולא אלו שמעלות עשרה פוסטים ביום, ולא אלו שמציגות את גופן אך לא את המוח שלהן, ולא אלו שזועקות בפוסטים שלהן לשולט/נהג/דאדי/מנוי [אולי הכול ביחד?] אך מעבר לזה לא נראה שיש תקשורת נוספת מעבר לזה).

ארחיק לכת ואגיד דעה לא פופולרית אולי, שהייתה תקופה ובטח עוד מסתובבות/ים כאן אנשים עם הפרעות נפשיות לא מטופלות, פיצוי ע"י מין/סקס/בדסמ, טראומות וכדומה... 

 

ופתאום זה מרגיש לי כמו עוד פוסט מנדנד על אוכלוסיית הכלוב והנשים כאן, וגם הגברים... לא זו הכוונה. 

------------------------------------------------------------------------------------

 

למה היא? למה ככה?

כי היא קראה אותי. הקשיבה. כי היא כתבה את עצמה. 

כי אם היינו עמוסים, כתבנו והסברנו. גם אם לאחר מעשה. 

כי היא דיברה ומדברת. כי היא באמת רושמת ולוקחת את הזמן בלכתוב מילים ומשפטים. כי בהתחלה היא לא ענתה לי במילה או משפט אחד או שניים, אלא פסקה. ממש טקסט ומידע.

כי היא גם תקשורתית. כנה. שנינו כאלה. וזו וואחד תקשורת. תאמינו או לא, אין פה הרבה. בתור אתר שדוגל בתקשורת למען מין ולמען מערכות יחסים.

כי מההתחלה דיברנו על החיפושים והשאיפות שלנו, והחלטנו ליצור מקום לזה וגם לזה. לחרמנות, לפנטזיות, לתקשורת וגם לשאיפות ולהתקדמות. ולא להפריע לחיפושים. ולמי שיגיע או תגיע, אנחנו נעמוד ונדבר על זה ביחד.

כי היו רגעים קשים ויהיו רגעים קשים.. והיו דברים שהיינו צריכים לדבר עליהם. להסביר. ולהסביר לעומק. ועדיין שאחד/אחת מאיתנו לא הבין. אבל בכל זאת ולמרות זאת, לקום בבוקר ולהמשיך לדבר.

כי היא מבינה את מקומה, לרוב. והיא מקבלת אחריות ועונשים, לרוב. ואנחנו מדברים על הדברים ואנחנו מוצאים מה קרה ומסדרים את זה.

כי אין גזלייטינג או ניסיון למשחק מנטלי שהוא לא בקשר הבדסמי.

כי התקשורת והכנות עולים על מכשולים אחרים, על חסרונות. ניסיון. קשיים. כי קראנו את מה שכתבנו, דיברנו, הבנו ולפעמים גם לא.

כי היא לא מחקה הודעות, גם אם היא הרגישה שהיא חופרת, או מתביישת, או מובכת, או משפילה את עצמה.

כי היא לא מחקה את השיחות שלנו. 

כי היא לא נעלמה ו/או נאלמה. ואם היינו צריכים זמן כדי למצוא את המילים, נתנו אחד לשנייה. 

כי גם אם מחשבות הציפו אותה, היא הצליחה לחכות לפני שעושים החלטות משמעותיות ולחשוב על מה שהיא חושבת ומרגישה. ועם עזרה שלי, גם למצוא את הדרך להגיד.

כי יש לנו מכנה משותף כלשהו בחיים הוניליים וגם בעולם הבדסמ.

אולי זה נראה סטנדרטי, אבל כאן בכלוב זה לא. היא תמיד עונה וענתה להודעות. היא לא השאירה אותי או משאירה אותי על נקרא, או מסננת. לא לא נכנסת להודעות. משהו חדש כזה שיוצר אינטראקציה רציפה כזו. תנסו את זה.

כי אנחנו מאפשרים אחד לשנייה, למצוא משהו חדש לפתוח, לחקור, להנות, להתחרמן, ללמוד.

כי היא לא מנסה להכניס כאוס ו/או מערבולות שלא קשורות למערכת היחסים ולגרום לכל דבר להיראות גורלי וחותך.  כי היא לא ניסתה להכניס אקשן היכן שלא צריך. 

כי היא הבינה את מקומה וקיבלה את ההתקדמות האיטית.

כי כשהיא נענשת, או לא מצליחה, או מפספסת משהו, היא לא מתערערת עד כדי אובדן העצמי וקבלת ה״אני הגרועה בעולם לא מגיע לך אותי ולי לא אותך״.

 

 

כי היא ממשיכה להיות כנה ותקשורתית גם כשיש קושי. במיוחד כשקשה. 

כי אנחנו עדיין קוראים, ועדיין כותבים, ועדיין מקשיבים אחד לשנייה גם במסגרת החוקים הכללים והעונשים, וגם בחיים הוניליים.

 

 

את חושבת שאת יכולה לעמוד בזה? ברוב הדברים? לנסות?

ליצור חיבור, תקשורת רציפה וכנה?

בסופו של דבר זה לא כזה קשה,

סך הכול להיות קצת בת אדם.

לפני שבוע. יום חמישי, 22 בינואר 2026 בשעה 12:30

הזווית, המיקום, האורך, הנפח, הקימור. מאיפה זה צץ ומאיפה הקיפול מתקפל.

מה אגיד לכן, אני יודע שכמו לי, קשה לכן עכשיו, שרציתן עוד, שרציתן לבדוק ולגלות.

תמונות נוספות בהזמנה אישית במקומות המתאימים. 

 

אבל זו הייתה אשליה...

 

לפני שבוע. יום חמישי, 22 בינואר 2026 בשעה 6:46

מבטיח שליד החולצה המכנס התקפל וזה לא הצינור שלי. :)

אבל באזור התחתון יותר...

 

לפני שבוע. יום רביעי, 21 בינואר 2026 בשעה 13:14

למה לקבל מחמאות מנשים זה יותר כיף ובאמת מחמיא?

למה לקבל מחמאות מנשים שהן שולטות, אלו בין המחמאות הטובות שאני אוהב לקבל?

 

*פוסט שהוא מכליל. פגשתי גם נשים שלא מגיעות לשליש ממה שרשמתי כאן.*

 

כי נשים שמות לב.

נשים מסתכלות על הפרטים הקטנים.

גם אם היא חרמנית ורטובה, לבדה בבית, השכל עוד עובד, לרוב.

לא כמו גברים חרמנים. שלא מצליחים לקרוא פרופיל, או לכתוב בלי שגיאות כתיב כי זה קשה גם יד אחת מאוננת וגם יד שנייה מכסה את העיניים כדי שהשפיך לא ייפגע שם.

איך הם ייקראו ויכתבו כמו שצריך ככה? זו בקשה מוגזמת. 

 

גברים שהם שולטים, רובם כאן, עוסקים בכאב וחרמנות. בגמירות וסימנים. גם אני חוטא בזה אך לא רק. 

הם קרוב לוודאי לא היו בתפקידים של כניעות מוחלטת, של חוסר אונים, של חוסר אונים וחוסר עליונות פיזית. 

 

 

אישה שנותנת מחמאה, רואה את המִסָּבִיב.

הן מעריכות לא רק את העירום. לא רק את החרמנות. הן רואות ועסוקות בהכנה, בתלבושות, במנטליות של השולטת וגם של הנשלטת.

הן מרגישות את המסביב. את המקום שהנשלטת נמצאת בו. את העומק, את הכאב, את ההכנה. 

הן שמות לב למילים מתחת למילים. הן מרגישות את הסאבטקסט.

ובגלל זה הן מצליחות להתחרמן, יותר מגברים, מהרשום באתר הזה, והגברים נוהרים לתמונות של החצי רגל או שד מתחת לסדין.

(או גרוע יותר, קונים מנוי רק כדי אולי לראות כוסות יין/ציפורניים מקטלוג המניקוריסטית. או השילוב המוצלח בכלוב: כוס יין עטופה בציפורניים... ו/או ברך בנוף/ים/סלעים)

 

אישה בתפקיד השולטת, יודעת. רואה. מרגישה. מבינה. 

את גודל השליטה. את מה שאישה אחרת נותנת ומאפשרת כדי להיות במצב הזה. 

את מה היא עוברת דרכי ותחתיי. 

 

נשים, ובמיוחד שולטות, מריחות גברים חרמנים שרוצים לזיין בשביל הזיון. שעושים הסוואה לשולט, נשלט ותפקידים מגוונים במרחבי הבדסמ. 

 

אז בסופו של דבר לקבל מחמאה מאישה/אישה שולטת, שקוראת אותי. רואה את התמונות/גיפים.

ומחליטה לשבת לכתוב כמה מילים, לשלוח לגבר כמעט זר.

כדי להחמיא. להרים. להראות שרואים. 

כנראה ולרוב ללא מטרה נוספת או סמויה.

זה פשוט יוצא מן הכלל. 

 

 

לכן, מסכם את הted talk שלי,

מחמאה מזכרים באתר- 2.5/10

מחמאה משולטים באתר-5/10

מחמאה מנשים באתר- 7.5/10

מחמאה משולטות באתר-9/10

 

 

 

 

לפני שבוע. יום שלישי, 20 בינואר 2026 בשעה 14:30