בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

לא מספיק?

כותב את מה שאני חושב, מרגיש ונראה לי לנכון,
במטרה אולי לגרות את המוח, הלב ואיברי המין שלכן/ם...
לפני יום. 4 במאי 2024 בשעה 16:47

"אנחנו לא הגוף שלנו.

אנחנו ההחלטות שאנחנו מקבלים, החיים שאנחנו משנים, האנשים שאנחנו אוהבים.

או מי שאוהב אותנו."

 

אנחנו הרבה יותר מבשר ודם, לפעמים יותר מהמעשים שלנו, יותר ממה שאנחנו אומרים. 

 

המוח שלנו הוא דבר מעניין. 

הבדסמ שלנו הוא מטורף, הניגודים, הפרדוקס, הכאב, האהבה, המנטאליות, הפיזיות, החשיבה, השליטה, החזקה ותחזוקה, ההכלה והחיבוק. 

 

מי אנחנו כאן? מי אנחנו בחוץ?

 

לפני 3 ימים. 2 במאי 2024 בשעה 19:35

thank you
You won't see it
But I write anyway

.This is my blog

.This feeling, this connection, the thoughts

me: The thought, the act. thinking about me
Of course: the control, the objectification. But im completely horny from all the thoughts and the feelings I wrote 

 

you: it feels like a more real domination in a way. because i really gave you something (kind of) physical. not only my time or my obedience but i really took something from me and gave it to you. _____that i will have less. it's hot

לפני 4 ימים. 1 במאי 2024 בשעה 15:02

משהו שראיתי וקראתי,

מעשיר את עצמי,

ובטוח זה ישמש מישהו/י מכאן.

 

https://ironwynch.com/2014/02/what-is-the-primal-fetish/

 

האדם מאפשר לעצמי ה"חייתי" שלו לצאת כשהוא מגורה מינית או במהלך יחסי מין. האילוצים הנורמליים של התנהגות מתורבתת נשמטים, ואדם מאפשר לעצמי להיות הקוף החכם שהוא.

לפעמים זה אומר שהאקט המיני ידמה לקרב היאבקות שבו החזק או הדומיננטי יותר מכניע את החלש או הכנוע יותר. לפעמים זה יהיה שובב יותר. לפעמים זה עלול להיות מלוכלך מאוד או כואב. לפעמים זה יכול להיות עדין במיוחד וכמעט לא מיני או מיניות מתעלה. אדם פשוט עושה מה שה"אינסטינקטים" שלהם מכתיבים.

אנשים מזדהים לעתים קרובות עם חיה אחת או יותר, ומביאים אותה למיטה או לשיח. חלקם אנשי זאב,  גורילות, אחרים עשויים להיות יותר חמוסים או יצורים ימיים. חלקם יותר אנשי מערות. זה משתנה.

עם זאת, רבים אינם עוסקים באביזרים כגון אזיקים או שוטים. הם עוסקים יותר בידיים, טפרים, שיניים ושרירים, וכמובן המוח. עם זאת, אנו משתמשים במילות בטוחות ובשפה של גבולות רכים וקשים.

חלקם יוצרים להקות. חלק משאירים את זה בזוגיות. חלק עושים חילופי זוגות, אבל האופן שבו חילופי זוגות של פריימל יכול להיות שונה מחילופי זוגות ממוצע. אז אם מישהו אומר שהוא פריימל, אתה רוצה לדעת מי האלפא ומה הגבולות כדי שהדברים לא יהיו מאוד לא נוחים.

כן, אנשי פריימל בדרך כלל אוהבים לעשות את זה בחוץ בטבע או לפחות בסביבה טבעית. אז אם הגברת שלך פריימל, בהחלט כדאי שתארוז כמה שמיכות ברכב שלך, או שמור אוהל בתא המטען.

נשיכות, שריטות וגירודים, אחיזות קשות, תלישת שיער, מכות ודיבורים מטונפים, נהמות וצרחות נפוצות במין. בגלל האגרסיביות, דברים יכולים לקרות גם כמו חיסול בטעות.

שמור מגבת ומגבונים, כמו גם אלכוהול בהישג יד.

 

*אני הייתי מציע גם עזרה ראשונה.

 

ולסיום, פורנו

https://www.kink.com/shoot/39106

 

 

לפני שבוע. 24 באפריל 2024 בשעה 17:52

 

Don’t you just wanna wake up"

Dark as a lake

Smelling like a bonfire

Lost in a haze

If you’re drunk on life, babe

I think it’s great

But while in this world

...

You know you’re bright as the morning

As soft as the rain

Pretty as a vine

As sweet as a grape

If you can sit in a barrel

Maybe I’ll wait

".Until that day

 

 

 

 

לפני שבוע. 22 באפריל 2024 בשעה 22:42

את כול כך טובה עם הידיים שלך...

שאת לא צריכה לראות מה את עושה. 

את על הברכיים, אני יושב על הספה, נשען לאחור.

הזין שלי כבר בפה שלך, והפה שלך עולה ויורד עליו

הידיים שלך עולות על החולצה המכופתרת שלי

פותחות כפתור כפתור

כשהפה שלך מתמלא ברוק ושפיך... 

את אפילו לא מסתכלת על החולצה. 

העיניים שלך על המטרה, שאני אגמור. 

הכפתורים נפתחים, ואני מסתכל עלייך, עולה ויורדת, נותנת מעצמך

הרוק והשפיך נאגרים בתוך הפה שלך ובין בליעה לבליעה, את מוציאה החוצה, כדי לעזור לחיכוך של הידיים שלך שעברו אליו ועליו.

החולצה המכופתרת נדדה לצדדי. 

אוויר קר, החלון פתוח, ואני מרגיש את הרוח מקררת את הגוף שלי איפה שהייתה החולצה, כול כך נעים, רגוע ושקט כרגע...

את מעלה את הקצב, והראש שלי נשען לאחור, עוצם את עיניי, מתענג על הרגע.

הידיים שלך עולות ויורדות ואת מוצצת את הכיפה, ומוציאה את הזין הקשה מהפה שלך כול עשר שניות, בצליל.

הקצב עולה, והדם זורם, ואני מרגיש את  השרירים, את הרגישות עולה. נקודת העל חזור מגיעה ובאה. 

אני מתרומם בשנייה, כשבדיוק הוצאת אותו מהפה שלך.

את מחייכת ומבינה שכמעט גמרתי, את מנסה במהירות להכניס אותו לפה שלך, והידיים שלך עוברות לביצים שלי. 

אני מחייך ותופס לך את הפנים

את צוחקת בקלילות ומנסה בכל זאת. 

אין לך לאן ללכת, כששתי הידיים שלי על הפנים שלך, אחת על הסנטר והשנייה על המצח. 

אני מרים אותך, ואת הראש שלך אני מכניס לספה, היכן שישבתי. 

מפסק לך את הרגליים, ומרים לך את התחת

עם האצבע שלי אני מרגיש את הרטיבות שבתחתון שלך, אני מעלה את השמלה שלך לגב התחתון, שהתחת שלך חשוף אליי.

אני מלקק את האגודל שלי, ועובר על הלחות שבתחתון שלך, אני שומע את הגניחות שלך לתוך הספה. 

אני מפסק לך עוד את הרגליים, ואת יורדת קצת מהגבוה שהיית בו. 

עם שתי הידיים אני מכסה את התחת שלך, ומפליק, פעם פעמיים שלוש. 

שום מילה. 

את מחזיקה עם הרגליים יפה, והפה שלך סגור לתוך הספה. 

אני מעלה את הקצב, ועם יד אחת סותר לך חמש שש שבע פעמים... מעלה קצב ועוצמה אחרי הפעם הרביעית.

כבר מתחילים לראות אדום.

תפסתי את השיער שלך ומשכתי אותך אחורנית. 

"אני הולך להכאיב לך עד שתיפלי מהרגליים"  נשמתי לאוזן שלה " ואת תהיי ילדה טובה ותיקחי את זה, אני יודע"

דחפתי את הראש שלך חזרה לספה. 

המשכתי, אחת שתיים שלוש ארבע. 

הרגליים שלך נמתחות לצדדים

והידיים שלי מכות אותך, שוב ושוב. 

העוצמה גדלה, ואני מתחיל לשמוע אותך נאנחת בכאב.

הסימנים על התחת שלך, האדומים, מתחילים להסגיל, ואני כבר רואה לאן אני צריך לכוון. 

אני מעלה את העוצמה, שבע שמונה תשע... 

הרגליים שלך מחליקות לאט לאט, קצת קצת, לצדדים, יותר ויותר... 

התחת שלך נהיה בצבעים, והפה שלך כבר לא סגור לתוך הספה, אני שומע צעקות ואנחות כאב מעורבבות עם חרמנות, רטיבות והנאה.

 

את מחכה לעוד מכה, אני מחכה לשפגט.

 

 

 

לפני שבועיים. 20 באפריל 2024 בשעה 16:35

עדכון רציני ומשמעותי בפרופיל שלי.

תודה לי

ואת האמת, לאתרים אחרים ומקומות נוספים שקיבלתי את החוויות והידע. 

:)

 

*בנוגע לתפקידי דום,

זה לפי ABC. לא להשתגע ולנסות למצוא תיאוריות עליי ;)

לפני שבועיים. 18 באפריל 2024 בשעה 13:21

 

אני עומד מעלייך, התחת של מאדים

את רק רוצה שאביא את האזיקים

שפתיים ראשונות שלך פתוחות, והשפתיים נוספות מתחילות להיות לחות ודביקות

רק עוד קורטוב אהבה

רק עוד לכתוב ולצרוב את עורך

כשכוחך נשמט מתחתייך

ואני משליך את ידיי עלייך

הסימנים מתאספים, והחיוך על הפנים

התחתונים כבר רטובים

והגידופים זורמים

והקול עולה, והכול עולה.

ורגלייך מתגלות ונפתחות

ואת באדיקות, מאוננת ומתאמללת

כמו שאת אוהבת.

 

לפני 3 שבועות. 8 באפריל 2024 בשעה 17:37

שמעתי עכשיו איזה קטע מ-הֶסְכֵּת (פודקאסט) 

 

שאנחנו מחליקים יותר מבעבר ועושים פחות סקס.

אנחנו מוצפים מהאופציות אבל אנחנו לא חווים אותו.

 

מרגיש ממש גם כאן, בכלוב. שלא נדבר על טינדר ואפליקציות שונות, וניליות וגם קינקיות.

 

כל הגישושים של... " אני מחפשת... אני רוצה... איפה אתה... צריכה מישהו ש... ; תגיעי הנה... רוצה אותך... " בבלוגים.

 

מחשבות.

לפני חודש. 23 במרץ 2024 בשעה 17:40

מכירים אותם? מכירים כאלו? מרגישים את זה? 

 

ויניקוט כתב על כמה סוגי ייסורים פרימיטיביים, חרדות:

 

*התפרקות לחתיכות 

*חוסר קשר לגוף 

*חוסר אוריינטציה 

*נפילה נצחית 

*לא להמשיך להתקיים 

*בידוד מוחלט בשל היעדר אמצעי תקשורת כלשהו 

 

(ויניקוט, בין 1958-1971)

 

אלף, מרגיש שבכלוב, הבחורים והבחורות חיים על הייסורים הללו, ומרגישים חיים רק כאשר הם מדחיקים ומגיעים הנה כדי לעשות צרות ורע.

בית, כמה אפשר להתחבר לחרדות הללו גם אחרי מעל 50 שנה...

חכם דווקא...

 

how many do you check on your list? ;)

לפני חודשיים. 22 בפברואר 2024 בשעה 22:38

עמדנו בכניסה לבית.

כבר ידעת מה עומד לקרות, בערך... 

יצאנו קצת לאכול, לא משהו כבד מידי... קצת טוסט ואיזה סלט שלא עניין אותנו... יין לבן...

לא היינו שיכורים, אבל היה לנו ערב מהנה. שיחות טובות, אוכל די סביר בהתחשב בעובדה שלא התחכמנו מידי.

 

דיברנו בדרך וברכב, השיח היה קולח, זו לא הפגישה הראשונה שלנו.

כבר הכרנו ושמחנו להיות אחד מול השנייה, בקרבתנו...

 

בפעמים הקודמות, הסקס היה ונילי עם קצת פצפוצים. קצת כאב, קצת שליטה...

אבל בשיחות האחרונות דיברנו על זה, אמרת לי שאת רוצה יותר, שאת מרגישה בנוח, ואת מעוניינת ביותר.

שמחתי. דיברנו על זה קצת, על מה את מצפה, על מה אני, על הציפייה עצמה, על איפה ומתי, אבל בסופו של דבר לא נאמרו דברים מדויקים

והבנת שלשאול לא יעזור לך. ואת תצטרכי לחכות ולראות, לחכות ולהרגיש, לחכות....

 

נעצרנו בדלת של ביתך. והשתתקת.

הסתכלת עליי, והמבט השובב והמתחנן עלה על פנייך

פתחת את הדלת עם המפתחות, והשארת את הדלת פתוחה ונכנסת לתוך הבית, כשאת התיק את משאירה צמוד לקיר בכניסה.

הסתובבת ותפסת את החולצה מלמטה בשתי ידייך. 

"לא" אמרתי עוד מחוץ לבית כשהעיניים שלי נעוצות בשלך.

נראת מופתעת, כנראה שלא אמרו לך לא הרבה פעמים, בטח לא כשאת רוצה להתפשט, ועם איך שאת נראית.

בחורה גבוהה יחסית, שיער חום גלי, עיניים גדולות סקרניות שרוצות לראות את כל העולם.

הרגליים שלך ארוכות ויפות, הירכיים שלך מתאימות לגוף, כשיש מה לתפוס שם... הגינס צמוד ומונח עלייך היטב...

החזה שלך בינוני, נראה מהחולצה, אבל לא קופץ לשום מקום, אבל את יודעת להשתמש בו... ואת לבושה עם חזייה שמדגישה אותו, וחולצה צמודה לגופך עם חתך בחזה.

וכל זה עטוף בעור בצבע חום אבל קצת בהיר... 

הכול בקלאס.

יש קצת מה לראות, יש עוד הרבה יותר מה שמוסתר. 

 

אני מוציא את המפתחות מהדלת, נכנס בצעד, סוגר את הדלת, ונועל מבפנים.

נראה שאת רוצה להגיד משהו, אבל הסתובבתי וקלטתי אותך, סגרת מיד את הפה. 

סימנתי לך עם האצבע על הפה שלי, 'להיות בשקט'.

התחלתי בלחש... כאשר אני מסתובב בחלל הסלון, כשאת במרכזו

" לפעמים לא צריך לדבר... השקט הזה... עושה משהו את לא חושב?" אני לא נותן לך זמן לענות, אני לא רוצה שתיפלי עכשיו, את העונשים שלך את תקבלי מאוחר יותר, ואני מתופף על הארונית.

אני מתקרב אלייך... מתחיל להיות צמוד יותר ויותר... 

מסתכל עלייך, על הפנים, על הבגדים שלך...

ואני מתחיל להרגיש אותך מתחממת. גם מבפנים וגם מבחוץ. את האי נוחות של המצב. 

 

זה מה שרציתי, שמרוב שקט ומרוב חום, תשמעי את הדם זורם באוזניים, בגוף... את השעון מתקתק...

אני מלטף את הפנים שלך, מנשק לך את הצוואר... ולאט את מתחילה לעצום את העיניים שלך, בכוונה או שלא.

אני מחכה עוד קצת... שארגיש אותך במצב רתיחה... שתתחילי להתנדנד על הרגליים, שלא תוכלי לעמוד.

אני נכנס עם האצבעות לתוך שיערך, עד שיש לי אחיזה טובה. 

ומוריד אותך לרצפה

"אל תפתחי את העיניים" אני לוחש לך באוזן.

אני הולך למטבח, ומחפש במגירות. אני מסתכל עלייך ואני רואה שפתחת את העיניים.

"לא היית צריכה לעשות את זה" אני צוחק ומחזיר את המבט אל המגירות.

אני מוצא מספריים, וחוזר אלייך לסלון

"על דברים שעושים בלי רשות" אני אומר ולוקח את המספריים ושם אותם על החולצה בחלק העליון איפה שמתחיל החתך שלה.

"יש תוצאות..." אני ממשיך, וסוגר פעם אחת את המספריים, ובכך מתחיל לגזור את החולצה.

אני שומע אותך נאנקת. לא מבינה איך זה קרה.

אני תופס לך את השיער שוב ומשעין אותך לאחור, וממשיך בגזירה של החולצה עד לקצה התחתון שנוגע בגינס. 

סגירה אחרונה. טאק. 

 

אני זורק את המספריים לכיוון המטבח, ומפשיט ממך את החולצה כמו חולצה מכופתרת.

אני מרגיש את החוסר אונים שלך, את הכאב, את החרמנות. 

את לא אומרת כלום והעיניים נשארות סגורות. 

"הבנת את הקטע" לחשתי לה בזמן שאני מנשק ומלקק את האוזן שלה. 

אני מתחיל לשמוע גניחות ואנחות בזמן שאני מטייל על גופה החצי עירום עם האצבעות שלי... מנשק אותך, ועובר מידי פעם לצוואר ולאוזן... 

אני מנשק אותה בפה, מלא רטיבות ולשון. ועוזב את העור שלה, ופותח את מכנסיי. רעש החגורה נשמע, וכאילו עם ההבנה של מה הולך לקרות הרגשתי חיוך קטן בפה שלה. 

את הג'ינס זרקתי לאחור, אבל את החגורה השארתי קרוב, ליפפתי סביב הצוואר שלה, כשיש רווח של אצבעות. זה לא בשביל לחנוק, זה בשביל השליטה. 

הורדתי את הבוקסר שלי, וכשהעיניים שלה עצומות אמרתי 

"כדאי לך להשאיר את העיניים שלך עצומות, כי הבא בתור זה הג'ינס. והחגורה? היא לא רק בשביל קולר, היא גם מכאיבה."

החיוך הקטן ירד מהפנים. 

ואני התרוממתי כשהיא נשארת על הברכיים. 

הזין החצי קשה שלי נכנס לה לפה מלא הרוק, והיא מתחילה לעבוד עליו, עם העיניים עצומות. 

הלשון מסתובבת בפה שלה, ואני נהנה ומתחיל להיאנח. 

הזין המתקשה שלי מתחיל להרגיש צפוף בתוך הפה שלה. ואני משתמש בחגורת קולר שלי כדי להמריץ אותה. 

"טובה... את טובה... את יודעת נכון?" 

ואני שומע הנהון ורטט על הזין שלי. 

אני שומע את הנוזלים מצטברים, חלקם מתחילים לרדת לכיוון החזה שעוד עם חזייה. והשאר על הג'ינס וגם על הרצפה.

אני מגביר את הקצב, יותר עמוק, יותר מהר. החגורה בהחלט שימושית. 

אני תופס את השיער שלך, מוציא לך את הזין מהפה, משעין אותך אחורה

"תסתכלי עליי" אני כבר לא לוחש. 

את פותחת את העיניים שלך, הפה שלך מלא ברוק ובשפיך, מסתכלת עליי מלמטה על הברכיים שלך. 

"אם תהיי טובה מספיק, ואני אגמור לפחות פעם אחת, את תקבלי 30 מלקות ולא 50." 

הסתכלת עליי, ואני חושב שבין כל הנוזלים שעל הפרצוף שלך, ראיתי חיוך?