אחר צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב סינון

לא מספיק?

כותב את מה שאני חושב, מרגיש ונראה לי לנכון,
במטרה לגרות את המוח, הלב ואיברי המין...
לפני חודש. 13 ביוני 2025 בשעה 15:11

אני יודע שיש כאן הורים לילדים, בגילים שונים. אז.

תהיי ילדה טובה, גם אם את בוגרת, ותקראי את הכול.

וגם אתה גבר, אבא ל... דאדי של... אתה יכול לעבור על כמה דברים כאן. 

הורים ל... ילדים של...

משחקי תפקידים.

קטנטנות וקטנטנים.

דאדים/מאמיות, שולטים ושולטות.

במציאות ובדמיון.

 

המצב מורכב. ועשוי להשתנות בעצימות בזמן הקרוב והרחוק. אשתדל לעשות את זה קצר וקולע. לא נותן מידע מלא כי זה לא תפקידי, וגם כי כאשר את מחפשים ומוצאים את המידע יכולה לעזור ולהרגיע.

 

קודם כל, הפחתת החדשות וחשיפה לתכנים קשים גם ברשת -זה השולט העכזר בכלוב- זה לא באמת נותן לנו שליטה.

 

*להסביר ולתווך שיח עם הילדים, תלוי גיל והתפתחות, באווירה רגועה ונעימה- להציג את האמת בצורה פשוטה, מילים של מוגנות וביטחון, שיתוף הילד/ה בשאלות, מסקנות תהיות. זה בסדר לא לדעת תשובות.  וכל רגש הוא לגיטימי(...צחוק, בלבול, בכי, התרגשות, הפתעה, חרטה, מבוכה, קנאה...).

*איזה ערוץ יכול לעזור לנו בהתמודדות עם לחץ (גוף/שכל/רגש/חברים ומשפחה/אמונה/דמיון). לכל תחום יש דרכי התמודדות, ואתם יכולים גם להמציא לפי ההיכרות שלכם עם עצמכם וילדכם. חפשו גשר מאחד בגוגל.😎

 

מה עוד יכול לעזור?

טכניקות 5-4-3-2-1 (חפשו😉).

מיינדפולנס.

טכניקות נשימה גם לילדים (בועות סבון, פרח ונר) אם גם את זה את מחפשת... וואו.

חיבוק, נשימה, לשחק, לשתף, לקפוץ, לצייר, מגע ולחיצות, להתקלח, מוזיקה, עזרה במטבח...

 

בקיצור, אם לא קראתם הכול ורק את השורה התחתונה, מטונפים שאתם:

שגרה וניסיון ליצור לוז, שיח על רגשות, מגע ותנועה, נוכחות ועשייה משותפות, הודיה ודמיון.

בוודאי שלא להסתמך על הכלוב למידע אמין ואיכותי, לא בתחום החדשות ולא בתחום הטיפול. 

 

מוקדים לתמיכה נפשית:

ערן- 1201

נטל- 1-800-363-363

מוקדי קופות חולים.

 

לפני חודש. 10 ביוני 2025 בשעה 20:27

"אני חרמנית" את כותבת לי. 

"כל כך חרמנית." 

"את עוד בשירותים" שואל ואומר, יודע שלא תצאי בלי להגיד לי. 

"כן, מביך לי, אני עם אוזניות כדי לשמוע אותך" אומרת בזמן שאת מודיעה לי מי נכנסת לשירותים ומי יוצאת.

"יופי, שובבה." לדעת שאת בשירותים בבסיס. כשנכנסות ויוצאות חברות. ואת כולך רטובה ומטונפת. מחכה לסימן, נוטפת. מחכה לרגע. שתוכלי להתנפל על עצמך עם האצבעות, כי לא נוגעים עד שלא מקבלים אישור.

"את יכולה לגעת." אני נותן לך את האישור. את הרגע. 

"אפשר.. לראות אותך?"  את שואלת, כמעט בחשש, כבר לא מצליחה לעצור את המחשבות שלך שקופצות לך בראש. ומחרמנות את כל גופך, באמצע יום עבודה.  

"ואם אצליח מותר לגמור גם?" את ממשיכה ושואלת כמו ילדה טובה, כמו כלבה מחונכת. כי את יודעת שעל כל פעולה צריך לבקש רשות.

 

לגעת. לאונן. לגמור. כל פעולה היא בקשה נפרדת. 

 

"זה סרטון מיוחד" אני אומר לך. " הוא לא מעכשיו, אבל את תגעי בעצמך ותגמרי." אני כותב לך בזמן שאת נעה כנראה בחוסר נוחות בשירותים המלוכלכים. 

"אוקידוקי, לא אצא ממנו עד שאגמור דאדי." את מכינה את עצמך. 

"תראי אותך. חרמנית. מטונפת. בשירותים, בבסיס. נוגעת בעצמך."

"אני חרמנית ממש ממש ממש ממש. זה לא כמו בבית השירותים, אבל אני חרמנית מטונפת של דאדי." 

"מטונפת שאת." אני אומר, ושולח את הסרטון. את רואה אותו מטושטש לפני שאת תלחצי עליו ותפתחי אותו. 

"נכון נכון, והשירותים קצת מסריחים... ובנות באות לעשות פיפי ואני מנסה להתרכז בעצמי!" אמרה הכלבה המטונפת מרימה לעצמה. כל הכבוד...

"את מבינה כמה כלבה חרמנית וסוטה את." 

 

את מוודאת עוד פעם. "אז יש אישור לגמור?" 

אני עונה לך בצורה חד משמעית "רק לגמור. אין לך אישור לא לגמור."

עוברת דקה. את שוחה ברטיבות, לא מבינה מה נרשם בכלל, עם כל החרמנות שלך.

"אני אוהבת את זה" מגיבה על מה שאמרתי.

לפני חודש. 8 ביוני 2025 בשעה 20:04

דברים שלימדתי אותה.

ילדה קטנה.

זונת צומי גדולה. 

צעצוע.

עד כה:

 

לכתוב.

לדבר.

לבקש.

לבקש יפה.

איפוק וסבלנות.

את המילה "לא".

שהגוף שלה הוא לא תמיד שלה.

בוודאות שהאורגזמות שלה כבר לא שלה. 

שהיא טובה ומספיקה.

להתבאס.

הרגלים טובים: כסף, שינה, תזונה. 

הבנת הנקרא. לקרוא ולהבין. (אומנם משימה פשוטה. לא כשהיא חרמנית).

כאב.

לא לקבל את מה שהיא רוצה. 

ללכת. בדרך שהיא לא תמיד רוצה.

קרבה.

הנאה. 

אכזבה.

להיות ברגע, גם אם קשה. 

 

כל זאת, בזמן שהיא בצבא, עובדת, משפחה, לומדת, חברות.

ואני מסתכל ורואה, מרגיש ואומר.

מנחה ומדריך.

מלמד. 

עוזר. 

שם.

 

שאלתי אותה, וציק צק, מהר ויפה, היא רשמה לי מה היא לימדה. אז ציטוטים נבחרים. ואולי בפעם הבאה תהיה תמונה או צילום מסך.

 

"להתנהל יותר נכון עם כסף ושאפשר לוותר על כמה דברים שלא חייבים."

"להתמיד וללכת לאימונים גם אם לא ממש באלי."

לשפר את עצמי, אם זה לדחוף ולקבוע פגישה ... להיכנס למיטה בשעה מסויימת ... לשתות מים" 

"לפרוק את כל מה שאני חושבת ואת כל הרגשות שלי במקום אחד, שיש לי מקום בטוח, פתוח וכן להגיד אותם- גם את הדברים שאני לא רוצה להגיד."

"כשיש לי רגשות רעים על עצמי ובכלל ... שעדיין יש מישהו לידי ואני בסדר. אתה המבוגר האחראי שלי:)"

"אתה עושה לי כיף וטוב בתחושות, להרגיש שמישהו חושב עלי ודואג, רוצה אותי ומקבל את כל הצומי שיש לי לתת- עושה לי פרפרים בבטן, בלב ובפושפוש."

"אתה נותן לי ביטחון. להיות פשוט אני. עם בגדים ובלי, הילדה. היא יוצאת החוצה איתך כל הזמן, עם כל מה שמאפיין אותי."

"גילית לי שאני מאוד אוהבת כואב עד אז אהבתי ופשוט לא שמתי לב לזה, אם הייתי נושכת או נותנת לעצמי מכות כואבות קצת בטוסיק זה היה רגיל ולא נתתי לזה שם, איתך הבנתי שאני ממש רוצה..."

 

לפני חודש. 25 במאי 2025 בשעה 11:22

 

 

https://www.instagram.com/siliconeslinger/reel/DJwZgLKg_J-/

 

 

לפני חודש. 24 במאי 2025 בשעה 19:50

היא סיפרה לי על שיח שהיה לה עם אנשים קרובים, היא אמרה שאין לה כסף, ונוצר ביניהם שיח. 

אז שאלתי אותה.

 

מחרמן אותך?
מחרמן אותך לדעת שהם חושבים משהו שהוא לא קשור למציאות?
שמבחינתך היית מוציאה את כל העו"ש שלך ואז מפרישה את החיסכונות.
אבל הם חושבים שאת בונקרית קמצנית.
ולמה?
כי עומד מאחורייך מישהו. שהם לא מכירים.
ואומר לך מה לעשות.
פועם לך למטה? לדבר איתם ולהסביר להם דברים שלא קשורים אלייך אלא למטלות שאני נתתי לך?
שהם חושבים עלייך דברים אבל זה בכלל משהו אחר לגמרי. עולם וגוון אחר.

 

שאני עומד צמוד מאחורייך, בהחלטות שלך.

ואת צריכה עכשיו לדבר בשמי אבל בקולך.

 

 

 

*יש לה כסף.

הוא שמור היטב.

ובנוסף, יש לעבור כמה מפתחות אבטחה דו שלביות. 

 

אין בעד מה. 

לפני חודש. 21 במאי 2025 בשעה 18:37

ישבתי עם הצוות, ודיברנו על כל מיני... 

פתאום התחילו לדבר על בייבי בום, ובחורה העלתה תהיות של האם עוד ילד או לא, ואיך ילדים אחרים יוצרים קרייב אצלנו. 

הצחיק אותי. 

ישבתי וחשבתי, איך סקס ואקטים מיניים זה טאבו. אבל לדבר על כן ילד לא ילד, בייבי בום וכו... באמצע יום עבודה, זה לגיטימי בצורה מסוימת. 

 

כאילו אישה שילדה תינוק, 

 

 

הרגליים שלה לא היו מפוסקות לצדדים שונים, והיא קיבלה זין קשה עומד וחם.

ולבסוף זרע חם נשפך לתוכה.

העיף אותה למיטה. הפשיט אותה.

כאילו בן הזוג לא נשען עליה ומחץ אותה בשכיבה בזמן שהוא נכנס אליה.

גורם לה לגמור ולרעוד.

תפס חנק משך צבט גנח צעק גמר. 

נכנס ויצא ממנה והיא גונחת לתקרה.

כאילו הוא לא חיפש את הפינה הקטנה והרטובה שלה בזמן שהוא נכנס אליה כשרגליה צמודות... 

כאילו היא לא הזדיינה. נפתחה. הופרתה. נפערה.

כאילו היא לא צעקה את שמו מעלה. 

בכתה, צחקה, מלאת נוזלים. 

 

שלא נדבר על סיבוב שני, שלישי... על נסיונות רבים ומרובים בתנוחות שונות, במקומות שונים. 

 

יום אחד היא בעבודה, יום נוסף, אופס, היא עם תינוק בגופה. 

לפני חודש. 20 במאי 2025 בשעה 20:54

לבשת סוודר ארוך. 

פסים פסים בצבעים ורוד בהיר וורוד כהה יותר. 

הוא הגיע לך מעבר לתחת. 

הסתובבת בחדר. כמובן שכבר ידעתי שאת בלי חזייה. בלי תחתונים. 

לכניסה מהירה. חרמנית מטונפת שאת. 

הסתובבת כמו ילדה קטנה ומרוצה. עד שתפסתי אותך ביד והעפתי אותך על המיטה. 

הסוודר הקצר התרומם וחשף את התחת שלך והכוס עם השיער המסודר שלך.

זהו. כבר לא זזה. 

שרועה על המיטה, יודעת מה מגיע. 

 

שתי הידיים שלי נחתו על התחת שלך בקול רם בחדר. יללת. 

התחת האדים קצת, והמשכתי בטפיחות עליו. עשר פעמים, חמש עשרה פעמים.

מזרים דם ומעורר את התחת והגוף שלך. 

שוב ושוב ושוב.

התחת שקופץ. האנחות ממך. 

הפסקתי לספור. 

הרמתי את התחת שלך והברכיים שלך נשענו על המיטה. 

העברתי את האצבעות שלי על שפתי הכוס שלך. רטובה. 

"לא חשבתי אחרת" אמרתי לך בזמן שאני נשען עלייך לכיוון האוזן שלך.

ואת מתמוטטת מהברכיים על הבטן במיטה, מצחקקת לך. 

 

את היד שלי העברתי בין המזרון לגוף שלך, ירדתי למטה... 

ותפסתי היטב את השיער ערווה שלך. 

משכתי אותך, בעזרת השיער, קדימה ואחורה, בזמן שהיד השנייה שלי מהצד השני נכנסת בין המזרון לשפתיים של הכוס שלך. 

אני נשען עלייך, לוחץ אותך על המזרון והאצבעות שלי. 

האצבעות שלי מטיילות ברטיבות ובשפתיים שלך, נכנסות ולו רק מעט לתוך הכוס. להרגיש את החור שלך מתרחב, ויוצאות חזרה, לשפתיים הרטובות שמתנפחות. 

 

אני קם ממך, מורח את הרטיבות על התחת האדום והחם שלך. 

לוקח את פלחי התחת שלך, ומפריד ביניהם, חושף את החור תחת החלק והמרוט שלך.

אני יורק עליו, ועם האצבעות מעסה את המקום ומזיז את הרטיבות עליו.

 

אני נעמד, ובזמן שאני מוריד את המכנס אומר לך "על הרצפה".

התנופה שלקחת כדי לקום ולהגיע לרצפה במהירות, גרמו למשקפיים שלך להיזרק על המיטה ואת השארת אותם שם. 

נעמדת ומשכת את הסוודר למטה, שיכסה את התחת האדום והכוס הרטוב שלך. 

נעמדת מולי וירדת על הברכיים, מזיזה את השיער הגלי מהפנים, כדי להגיע למלאכה.

 

את מכניסה את הזין שלי לתוך הפה שלך ואת עוצמת עיניים. 

מנמיכה את הראש שלך ועולה מעלה כדי להכניס את כולו. 

הרוק מצטבר. ואני מתחיל לשמוע יותר ויותר קולות ממך. 

השיער גולש לך על הפנים לפעמים ואת מזיזה אותו בעדינות בזמן שאת ממשיכה לבלוע אותו. 

 

אני תופס לך את השיער, ומרים אותך. 

אני מזיז אותך למיטה, עם החלק העליון שלך כשהציצים נדחפים לתוך המזרון, הכוס והתחת שלך באוויר.

אני יורק לך שוב על התחת. והרוק נוזל ונמרח מהחור תחת לכיוון שפתי הכוס. 

אני פותח את שפתי הכוס, ורואה את החור הרטוב והורוד. 

מפסק את הרגליים שלך. 

מותח את השפתיים. 

ועם הלשון נכנס ויוצא... 

עובר על הדגדגן והכוס שלך. 

אני שומע אותך נאנחת ונאנקת לתוך השמיכות. בטח גם נושכת אותן, חושב לעצמי.

אוכל, בולע וירוק את הנוזלים שלך. בזמן שאת נרטבת, מתחרמנת ומוציאה קולות לתוך המיטה. 

 

אני מושך את החולצה שעלייך לכיוון מטה, אליי. 

מכסה את רובך ולו לרגע. 

בזמן שהסוודר מתארך ונמתח על גופך. אני ממשיך למשוך ותופס את הפלג גוף העליון שלך. 

אוחז בשדייך, וצובט אותן עד צעקה שמפלחת את החדר. 

אני לא משחרר ומרים אותך מהמיטה. 

הידיים שלך על המיטה בזמן שאני ממשיך לאחוז בפטמות שלך, הצרחה שלך מפסיקה. 

ואני מכוון את הזין שלי לתוכך. 

לכוס הרטוב והורוד שלך, שכבר אי אפשר להפריד בין הנוזלים שלך לבין הרוק והאכילה שלי. 

אני מכניס את הזין הקשה שלי לתוכך בזמן שהידיים שלך בקושי מחזיקות את עצמך על המיטה. 

נכנס ויוצא ממך. 

השדיים שלך שנאחזות בחוזקה עם הידיים שלי, לא מאפשרות לך מנוחה בזמן שאני נכנס ויוצא, עמוק יותר, חזק יותר. 

את נאנחת וצועקת כל כניסה. אני מרגיש את השדיים שלך, ועוזב אותם, מאפשר להם לנוע בתוך הסוודר קדימה ואחורה. 

אני סוטר לך על התחת הלבן שלך, ואת נופלת למיטה. 

אני שם רגל אחת על המיטה וחודר אלייך באגרסיביות. 

את היד אני שם על ראשך ודוחף למזרון. 

אולי את נושמת אולי לא. 

 

אני שומע את האנחות שלך, את הנהימות שלך. את הגמירה שלך שמגיעה. לתוך המיטה, בשקט ובקול.

אני יוצא ממך וסוטר לך חמש פעמים על כל צד, ואת רוטטת ונעה על המיטה... משמיעה קולות לא מובנים. 

 

 

מסתכל עלייך. רטובה, חרמנית, מטונפת, ילדה קטנה. 

החורים שלך רטובים. 

הראש שלך לא עובד. 

אני הולך לשידה, ומוציא מסכך. בפשטות אני שם ומניח עלייך ג'ל על התחת. והוא כבר עושה את שלו. יורד ומתפשט לחורים שלך עם כוח המשיכה. 

אני מתיישב על הרצפה, מסתכל עלייך. 

 

אני מאונן למראה הזה. 

את לאט חוזרת לעצמך ומביטה אחורנית. 

את ניגשת ומתחילה למצוץ, מלקקת ויורדת מעט ועולה מעט על הכיפה עם השפתיים שלך, דואגת ליחס האישי בשבילה.

 

"אני יודע שאת יכולה, אני יודע שאת מסוגלת, טובה שאת" אומר ולא שואל או מבקש, ממשיך בעשייה שלי.

עם היד שלי, אני תופס את השיער מהראש שלך, מהשורש, ומכניס לפה שלך את הזין הקשה שלי, עד להיאבקות שלך בי וברצפה. 

אני מוציא את הראש שלך כשהפה שלך עם רוק ושפיך, בועות יוצאות ממך. העיניים אדומות ודומעות. 

 

אני סוטר לך על הפנים, מסובב אותך ומניח את התחת שלך עליי. 

נכנס לחור תחת שלך, על הזין הרטוב והנרטב בזכותך. 

אני שומע אותך גונחת ומוציאה קולות. 

"כן, כן. פאק. " את מתחילה למלמל בקול. 

אני תופס את התחת שלך ולא מזיז אותו. מניח אותו עד הסוף על הזין שלי.

מוריד אותך עד הסוף, כמו כבאים שיורדים מהקומה השנייה. 

אני מזיז אותך קדימה ואחורה עם האגן, עליי. 

בקושי נותן לך לזוז. 

הזין בתוכך. 

ואת נעה. אני מרים את הסוודר ותופס ביד אחת שד שלך, וביד השנייה את השיער של הכוס שלך. 

מכריח אותך לזוז לפי הקצב המדויק לי. 

 

בזמן שאני רואה את התחת שלך, הגב שלך.

זיעה, רוק ונוזלים מרוחים על גופך.

אני תופס ומרגיש את השד שלך, השיער ערווה שמוחזק בידי, חלק מהשיערות נתלשות, והחור תחת שמתכווץ לי על הזין,

שעוד רגע מתפוצץ. 

 

 

 

 

 

לפני חודש. 16 במאי 2025 בשעה 20:16

את יושבת על קצה המיטה. 

רגל על רגל. 

נעה עם הישבן על המיטה מעט, כאשר אני נכנס.

 

"את נראית מוזרה היום. למה האוזניים שלך גדולות כל כך?" אני שואל ומתקרב אליה. 

"כדי שאוכל לשמוע אותך גונח היטב. שאוכל לשמוע את הלב והדם שזורם בתוכך ומגבירים קצב בזמן שאתה נכנס לתוכי" היא עונה לי ומסתכלת בעיניי. 

"ולמה העיניים שלך גדולות כל כך?" אני ממשיך, ומוריד את החולצה והמכנס שלי. 

"כדי שאוכל לראות אותך מצוין בחושך. שאוכל לראות היטב את הורידים על הזין שלך. כדי לראות את טיפות הזיעה נוטפות לאט לאט מהמצח שלך כשאתה מזיין וממלא אותי. את העיניים שלך שמתכווצות כששרירי גופך התחתונים יוצרים לחץ ושחרור של טעמך." היא אומרת, בזמן שהורדתי את הבוקסר, עם זין חצי עומד. הידיים שלי כבר על גופך, מזיז את הבד מעלייך. 

"ולמה הפה שלך גדול?" אני שואל והידיים שלי עוטפות אותך. הפה שלי על הפטמות שלך.

"הפה שלי גדול כדי שאוכל להכניס את כולך. את כל הזין והביצים לתוכי. בגלל שאני רוצה לטעום כל חלק וחלק מגופך. ולהרגיש כל מה שאפשר בתוכי. בכל חור. גם בתוך הפה."

את אומרת, ומגמגמת תוך כדי, כי הפה והלשון שלי משחקים עם השדיים שלך. ובתחילת המשפט יד אחת שלי שיחקה בין רגלייך שניסו להיות סגורות.

ובסוף המשפט כבר לקחתי את שתי ידייך וקשרתי מאחוריי גבך.

 

 

"את דווקא נשמעת לי כמו חיה, ולא בחורה רגילה." - הנשימות שלך הפכו לעמוקות ואיטיות. 

"ואת יודעת מה עושים עם חיה?" - את כבר לא עונה. אני שומע רק אנחות קטנות וחרמניות בזמן שאני מתעסק בך ומלקק את גופך. 

"את יודעת מה עושים עם חיות שנתפסו?"

השקט מילא את החדר, באווירה זדונית. 

 

משתמשים בה.

 

לפני חודשיים. 8 במאי 2025 בשעה 16:35

You’re dumb

That’s why you’re not scared to be happy

The smarter you are, the more you know. Happiness is a trap. It can’t last forever

Let’s say you meet the love of your life, well, it’s still gonna end

It’s inevitable, whether by the slow pull of a disease, or the shock of loose footing on a hiking trail, whether it be the corrosion of two personalities that reshape each other until they’re incompatible, or maybe the old stranger in a bar who says the things that need to be said, to that person, that night

The point is, happiness always ends. Best case scenario, think about this. Best case is that you die at the same time. Yikes.

 

Rick and Morty/Season 7/Episode 10

 

 

 

 

לפני חודשיים. 7 במאי 2025 בשעה 19:25

טריגר אוכל, טריגר הקאות, טריגר הפרעות אכילה.

 

 

 

 

כפוית טובה. עלובה. נבזית. בושה וחרפה. מטונפת. נוראית. גועלית. מלוכלכת. נורא ונוראית.

ואחרי כל זה.

הרגשת צער. בושה. אשמה.

 

הכנו את הסשן הזה הרבה זמן. הרבה דיבורים, הרבה מחשבה. הרבה התנצלות. הרבה כיפור מצידך. 

את רצית. השתוקקת. הרגשת שעלייך לעשות זאת.

שזה בדמך. בנפשך. בבשרך. 

ידעת שלא היית בסדר. 

ידעת שהעונש יגיע. רצית אותו. התחננת אליו. ביקשת. 

דיברנו על זה המון. והקישור לחו"ל ולמותג הזה, התאים מאוד. אז הבאנו את חו"ל אלינו. 

 

 

הבאנו שקית ענקית של צ'יפס מקדונלדס.

כאשר אני אומר שקית ענקית, אני לא מתכוון להגדלה של צ'יפס רגיל.

אני מתכוון, שלקחנו שקית ניילון מהבית, קנינו (קנית) 10 צ'יפסים ענקיים וזרקנו לשקית.

התיישבת על הרצפה.

חזייה ותחתון תחרה נוחים וקלים. כמובן בלי בגדים, כבר הבנו לאן זה ילך אולי. ואין מה ללכלך את הבגדים שלך.

השיער אסוף לקוקו. השדיים מלאי הטוב יושבים בחזייה הרכה. הבטן שאני אוהב לתפוס נראית לעין. 

את בדיוק איפה שאת צריכה להיות. 

על הרצפה. כמו כלבה. כמו שהתנהגת.

 

ואת מתחילה. את אוכלת. את בולסת. את מכניסה לפה.

צ'יפס אחד. שניים. חופן. ממשיכה.

אוכלת כמו פרה, בולסת דשא. כמו היפופוטם שיצא מהמים.

והמליחות משפיעה עלייך ואת רוצה קולה.

ואני רואה אותך נאבקת. דוחפת. מנסה. משתדלת.

"אני לא רוצה יותר..." את אומרת ואני אפילו לא מגיב.

את משהקת, כנראה בגלל שדחפת את כל הצ'יפס ובקושי נשמת.

עכשיו כבר יוצאים לך גרפסים קטנים, שאת מנסה להסתיר. משחקת אותה פרינסס קטנה.

מצאת לך מה לשחק את עצמך. כלבה טיפשה. על הרצפה חצי עירומה. ריר כבר מתחיל לנזול על החזה שלך.

 

"מתחיל לשרוף לי הגרון" את אומרת. כנראה צרבת.

"ידענו את זה. תראי איך את אוכלת, מכופפת על הרצפה, בולעת את הדבר המטוגן הזה." הגרפסים נהיים אגרסיביים יותר.

אני יושב מולך, מסתכל עלייך. העור החלק והנעים שלך נע וזז בחוסר מעש, זה לא מצב נעים.

הכנתי לעצמי תפוחי אדמה, צ'יפסים, בתנור. קצת מלח קצת שמן זית. יצאו מצוין. לא תעשייתי. ובריא יותר. עכשיו נראה את ההבדל בינינו.

עם הידיים במהירות את מקרבת את הפח פלסטיק.

אני שומע את הקיא יוצא ממך.

את מרימה מבט. עיניים נוצצות מדמעות. פה מלוכלך מרוק וציפס.

עדיין פאקינג סקסית. שיט. 

"רצית את זה לא? כל כך הרבה חשיבות עצמית. מתהלכת כאילו הכול מובן מאליו. מתייחסת בצורה מבזה." אמרתי והכנסתי כמה צ'יפסים לפה שלי.

"עכשיו זה כבר לא נעים, נכון? עכשיו את מרגישה ורואה איך גרמת לאחרים להרגיש? ניתנים להחלפה, בחוסר רגש, לא שווים את מה שהם עושים ומשקיעים."

הקאת שוב.

אני מסתכל עליה בעיניים שאומרות "תמשיכי, זה בור שאת חפרת לעצמך, אז את תצטרכי לצאת ממנו.".

את מנגבת את הפה ומסביבו, עם כף היד, ומורחת את כף היד הזו על תחילת הפח.

עם היד השנייה לוקחת עוד חופן ציפס ומכניסה לפה.

היא אוכלת ובולעת. היא מסתכלת מסביב לפח, ונושמת. מסדירה נשימה.

יש כבר טיפה ריח מסריח בחדר.

 

אני קם.

מתקרב אליה, היא לא מרימה את הראש. כנראה מחשש שאם תזיז אותו היא תקיא שוב.

אני לוקח את השקית ושם אותה בפח.

חזרתי לכסא, והמשכתי לאכול עוד כמה מהצ'יפס שלי.

קולות של קיא, הראש מעל הפח, אבל לא מוציאה חזרה.

את מסדירה נשימה. חוזרת לעצמך. כבר אפשר לראות את הזיעה על פנייך וגופך.

 

"איך את מרגישה?" שאלתי לתוך החדר. לא יודע אם הקול שלי יגיע לאוזנייך שנמצאות צמוד לפח.

לחשת לתוך הפח כמה מלמולים.

"אני לא שומע." אמרתי.

הרמת קצת את הראש "מספיק. אני לא יכולה יותר."

"אני יודע" צחקתי " הצ'יפס כבר בפח".

פתחת את העיניים, וראית את השקית צ'יפס ומעליה הקיא החדש.

התחלת לצחקק.

החיוך על הפנים. חלק מהשיער יצא מהקוקו ונפל על פנייך.

את מתחילה לצחוק יותר ויותר חזק.

"סליחה... אני באמת מצטער..."

כמה דקות עוברות... 

"לא התכוונתי באמת... לא חשבתי על זה..."

 

"עכשיו..."

"עכשיו אני מבינה" את אומרת וצוחקת, צוחקת ואומרת.

"יופי." אני מחזיר לך.

את מתפקעת מצחוק. את נופלת אחורנית וצוחקת.

אני מתקרב אלייך.

"אמריקקקקקה" את צועקת לתוך החדר בין צחוק לצחוק, בין נשימה לנשימה.

את לא מפסיקה לצחוק ואני איתך. צוחק.

יחד עם הצחוק, בכי מתגלגל על הלחיים שלך. דמעות שיורדות ממך... 

האנרגיה שמשתחררת... 

אני מרים את הגב שלך מהרצפה ומתיישב מאחורייך.

יושב מזרחית, ואת הראש שם עליי.

את מסתכלת למעלה, עליי. עוד מצחקקת קצת.

 

אני מלטף את הפנים שלך. את מתחילה להבין.

את החיבור. את הרגש.

העומק והעומס הרגשי כאשר אנחנו מאפשרים לזה, אחד עם השנייה.

ההכלה שלי לעומת הפתיחות שלך, שהיו בניגודיות עד כה.

מלטף את המצח, הלחיים שלך. מנקה את השפתיים שלך.

את מצחקקת ומביטה לי בעיניים.

"תודה" את לוחשת, וסוגרת את העיניים.

אני לא אומר כלום. מתקרב. מנשק את המצח שלך. את הלחיים. את האף שלך.

מנגב ממך את הזיעה. את הקיא. 

 

מאפשר לך להיות את. במצב הזה. 

בקבלה. ב-למטה שלך. באי נוחות. בסבל. בחרמנות. באנרגיות. במבוכה. בהשפלה. 

בצער, בבושה ובאשמה שהרגשת. 

בהכי אמיתי. באנרגיות שסוף סוף יוצאות ומשתחררות ממך, ולא אנרגיות המכבידות עלייך.

סוף סוף.

הכי עירום שלך.

פיזי. ונפשי. 

 

הכי את. 

 

"סליחה..." ואת מרימה בקושי את היד שלך לכיוון הפנים שלי.