בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב סינון

לא מספיק?

מגרה מוֹחוֹת, לְבָבוֹת ואיברי מין...
לפני חודשיים. יום שבת, 16 במאי 2026 בשעה 12:55

אני שם בטלוויזיה את הסדרה שהחלטתי.

לא ייתכן שהיא ילדה קטנה, ולא ראתה את הסדרה הזו. מעבר לכך שלפעמים יוצא לי רפרנסים לסדרה...

היא אחרי גמירה, אחרי כואב, אחרי עירום. אני יושב עם הבוקסר והיא נשכבת לידי ועליי. הזין שלי בורח מחור בבוקסר, והיא אוטומטית מחזיקה אותו.

 

"ביקשת?" אני שואל.

"אבל הוא יצא לבד!" היא אומרת בפליאה, כאילו מעבר לזה שהוא יצא, הוא גם נכנס לה ליד בלי שתצטרך לעשות כלום.

"ביקשת?" אני חוזר על השאלה.

"לא... אבל הוא יצא מהבוקסר, ואני רואה אותו גדל לאט לאט..." היא אומרת כשהיד שלה מתעסקת בזין המתקשה.

"תבקשי יפה, אם לא, לא תקבלי." אני ממשיך, ומניח את היד שלה הרחק ממנו.

"אפשר לגעת בו...?" את שואלת והפרק כבר רץ ברקע.

"רק אם תתרכזי בסדרה גם." אני אומר ומסיט את המבט ממנה אל הטלוויזיה.

"כן כן כן" אומרת וחוזרת להחזיק בו, נהנת מ"מר גמיש" שנהיה קשה, ובכך היא מחזקת את האחיזה בו, כאשר הוא נהיה יותר ויותר קשה.

 

במהלך הפרק היא עוברת עם היד על כולו, ומידי פעם גם מלקקת בעדינות, כאילו כדי לא להפריע לעצמה להתרכז בטלוויזיה וגם לא להפריע לי. עוברת עם הלשון עליו, מכניסה ממש את הכיפה וחלק ממנו לתוך הפה הרטוב והחמים שלך.

היא ממשיכה, דקה, שתיים, חמש, עשר, רבע שעה, עשרים דקות. כמעט חצי שעה במהלך הפרק בזמן שאני מידי פעם בודק שאת גם מקשיבה לפרק בגלל שנראה שאת מתלהבת מהזין שביד שלך ואת מכניסה אותו יותר מידי פעמים לפה ואת לא יכולה גם להכניס את הזין לפה שלך וגם להסתכל על הטלוויזיה.

אני לא יודע אם הזין שלי הוא מוצץ הרגעה בשבילך או מוצץ הדלקה לחרמנות שלך. אולי גם וגם. 

 

הפרק נגמר, ואני שואל את דעתך.

"נחמד מצחיק כזה" היא עונה בחצי מבטא, עם זין בפה שלה.

אני לוקח את הראש שלה ומכניס את הזין שלי לתוך הגרון. כמו שצריך. ומשתמש בה כ-חור. עולה ויורד על הזין שלי עם הפרצוף שלה. רפלקס ההקאה מגיע מידי פעם ואני מאפשר לה רגע להסתדר. אני דורש ממנה גם להשתמש ביד שלה, כי עם כל הרוק שנוצר בחצי שעה האחרונה, לפחות שתעשה עם זה משהו.

היא אוחזת בזין עולה ויורדת עם היד שלה, בזמן שאני דוחף לה את הראש והזין נבלע בפה שלה.

תוך זמן מסוים נמאס לי, החור היה נחמד ונעים, אבל אני עומד לגמור.

 

"תשכבי על הרצפה." אני קם מהספה ועומד.

"אבל קר" היא אומרת ומסתכלת עליי מלמטה.

אני ממשיך להסתכל עליה, ועם האצבעות שלי מלפף את הרוק שלה ומסכך בעזרתו את הזין שלי בזמן שאני תופס את הזין שלי והקצב על האוננות. אני לא אומר מילה, ולפי המבט היא מבינה שאין לה מה לעשות. היא יורדת על ארבע ומתמקמת על הרצפה. משם היא ממשיכה לשכב על הגב, רגל אחת אני מעביר מעליה, והחלק גוף התחתון שלה נמצא בין רגליי, כשהיא שוכבת על הרצפה הקרה.

"קר לי" היא אומרת מלמטה, שוכבת עירומה על הרצפה הקרה.

אני מסתכל עליה, שוכבת בקור ללא בגדים, מסתכלת עליי, עושה כדבריי.

"אני יודע."  אני אומר לה בפנים, כשהזין שלי מעלייה ומולה, ואני מעלה את הקצב שלי. היא מסיטה מבט, מחזירה את העיניים שלה לטלוויזיה שרק מאירה את החדר אבל אין בה שום דבר מרצד.  

היא מחזירה את העיניים לזין שלי, אוספת את השדיים שלה ונוגעת בהם.

"אני צריכה את זה. תשפריץ עליי... " היא אומרת לי קצת יותר מלחישה.

מחכה. רוצה. צריכה. מבקשת. את הזרע החם שייצא מהזין שלי.

בזמן שהיא על הרצפה הקרה, עירומה, חור וגוף לשימושי, הזרע השפריץ על החזה והבטן שלה, הגיע לידיים ולצוואר שלה, ועם החמימות של הזרע, היא נהנת מהשילוב של קור וחום.

הטיפות עוד נוטפות עליה... והיא אומרת "הרוק שלך" ומוציא חצי לשון ופותחת קצת את הפה.

אני חושב לרגע, מתקרב לאזור הראש שלה ומתכופף מעט, היא פותחת את הפה גדול יותר, ואני מוריד דרך הלשון את הרוק שהצטבר אצלי בפה.

לפני חודשיים. יום שלישי, 5 במאי 2026 בשעה 12:59

היא חזרה הבייתה אחרי הלימודים. עייפה, מבואסת, מותשת.

היא נעמדת ליד הדלת ושולחת לי תמונה, זה הכלל.

להוריד את הבגדים ולהיות עירומה בבית.

 

"עכשיו תשימי חולצה" אני כותב לה, כי אני יודע שהיא עוד יכולה להתחיל להעביר את האצבעות הקטנות שלה על הגוף

"ותשבי על הכיסא לעשות את המשימות מהאוניברסיטה."

אני רואה את התמונה, מכפות הרגליים היחפות שלה לירכיים המוצקות, עד לציצי הלא כל כך גדול אבל עם הפטמות הזקופות, עטרות גדולות וחומות, השיער נח על הכתפיים, יד אחת מצלמת ויד שנייה כמעט וצמודה לגוף. לפעמים יש לה תנוחות צילום, בגלל הביישנות, היא לא יודעת לצלם עד הסוף, וזה היופי. הילדותיות, הביישנות, הכניעה.

 

היא כבר שמה חולצה פשוטה, ומתיישבת על הכיסא המסתובב בפינה של המחשב.

"אני רטובה" היא כותבת לי יחד עם התמונה שלה עם החולצה.

"זה לא יעשה טוב לכיסא... אפשר לשים תחתונים או לפחות מכנס?" היא שואלת אותי ושולחת עוד תמונה. הכוס שלה נפתח מולי. שעיר קצת מסביב ועם רעמת שיער של כמה סנטימטרים מעל הדגדגן, האזור חום ו-ורוד. עם האצבעות היא פתחה את השפתיים של הכוס, ואני רואה את הרטיבות ממנה...

 

"זה יפה, אבל לא." אני רושם לה. אחרי ההתנהגות שלה בימים האחרונים, היא תתמודד עם הרטיבות.

היא ממשיכה. "בבקשה... אני נוזלת... ואני לא רוצה שזה יעשה סימנים... ואם חבר יבוא הנה ויישב על הכיסא או שהוא ישים לב לכתם..."

אני חושב לרגע, ואומר "אוקיי." וכבר מתחיל להריץ בראש את הדברים.

"תשימי טישו על השפתיים ותתיישבי."

היא לא מבינה... 

אני ממשיך "קחי לך גליל שיהיה על השולחן לידך, ואם את מרגישה שאת צריכה להחליף, תעשי את זה בלי לזוז מהשולחן." זה נאמר בגלל היכולת שלה למצוא עיסוקים אחרים בזמן שהיא צריכה לשבת ללמוד.

"מה" היא עונה לי.

"לא היה ברור?" אני שואל.

"זה ברור... אבל... לא עשיתי את זה אף פעם. חוץ מלנגב רטיבות... לא ישבתי על טישו..."

"יופי, תתרגלי. כלבה. כאשר את נוזלת ונוטפת, צריך לטפל בזה. את מעדיפה לשבת על הרצפה וללמוד?" אני יודע את התשובה עוד לפני ששאלתי את השאלה. בכל מקרה קשה לה ללמוד אחרי האוניברסיטה, אז על הרצפה הקשה והקרה, שאין מקום נוח לשים את המחשב...

דקה, שתיים, שלוש דקות עברו.

"עושה כרצונך." כתבה והמשיכה לתוך המחשב והלימודים.

 

אחרי שעה וחצי כתבתי "מה שלום הכלבה הרטובה?"

"סיימתי לעשות את המצגת שאני אמורה להגיש ולהציג, אני עוד צריכה לשבת עליה כמה פעמים כדי לזכור ולהגיד טוב את הדברים... ולמדתי עוד איזה 20 שקופיות למבחן בחמישי."

"אבל שתדע לך..." היא המשיכה.

"כל מה שאמרת... ושגרמת לי לעשות... רק יצרו עוד יותר רטיבות ונזילה... כאילו כל מה שהיה, זה מנוע לרטיבות..." היא אמרה, מתביישת בעצמה, במה שהיא מסוגלת. במה שקרה.

"אתה רוצה לראות?" היא שואלת אותי ומסבירה שכל פעם שהחליפה קוביית טישו, זרקה אותה על הרצפה.

"בוודאי" אני אומר.

היא שלחה סרטון, של הכוס שלה, מלוכלך ונוטף,  חתיכה אחת או שתיים מהטישו נדבקו לגוף שלה בגלל הרטיבות והדביקות... היא ממשיכה עם הסרטון לכיוון הרצפה, ואני רואה את הרצפה מכל כיוון עם ריבועי טישו זרוקים או מקומטים ואותה ברקע מצחקקת במבוכה.

 

"ואחרי שהיית כלבה רטובה, עכשיו תהיי ילדה טובה, תורידי את החולצה, שימי את הטלפון ואני מתקשר בווידאו לראות אותך אוספת ומנקה את הבלאגן שעשית. אם אגמור, אולי גם ארשה לך לגמור כרגע, מה את חושבת?"

לפני ארבעה חודשים. יום שישי, 6 במרץ 2026 בשעה 14:22

"אני עוד מעט מגיע אליה, תכניסי אותו." אני כותב לה.

במרחק רב מהמקום שאני נמצא בו ונוסע אליו, את מוריד את המכנסיים של הפיג'מה שרופפים עלייך, מזיזה את התחתונים הצידה, ומכניסה לכוס הרטוב שלך את הצעצוע הרוטט. צעצוע רוטט שאוכל לשלוט עליו, לשלוח לך זרמים ורטטים מתי שארצה, איך שארצה וכמה שיתחשק לי.

אני רק מתחיל נסיעה אליה, ואת בביתך, רחוק ורחוקה. אני יודע שככל שתסתובבי יותר עם הצעצוע בכוס שלך, את נעשית רטובה וחרמנית יותר, לא משנה אם אפעיל בכלל את הזרם והרטט. את מתהלכת בביתך, עושה סידורים, אולי אפילו יוצאת לאיזה מקום קרוב, סופר או בר.

 

אני מגיע לנשלטת שלי. אנחנו מתחבקים ויושבים רגע, מדברים, נוגעים. אני מתחיל לחפש את העור שלה והבשר. נוגע ותופס. מלטף ולופת אותה. החולצה כבר ירדה וחזייה לא הייתה. השדיים שלה יפים וגדולים מכדי להישאר חלקים בשלב כזה. אני נושך ומוצץ אותם, עובר עליהם ומשאיר עליה סימנים...

אני מוציא את הטלפון.

"אתה שולח לה?" הנשלטת שואלת אותי.

"עוד לא" אני מחייך. אני פותח את הטלפון ונכנס לאפליקציה. אני מפעיל את זה. מעלה ומוריד את הנקודה שעל המסך שלי. יודע מה זה עושה לך. יודע מה עובר עלייך. מרגיש עם הלחיצות שלי, את הרטיבות שלך שהולכת וגדלה.

אני פותח את השיחה שלנו, ומצלם את השדיים שלה ואת הסימנים החדשים שנמצצו הרגע. שולח חד פעמי. את מקבלת את ההודעה. כבר היית בשיחה, כנראה חיכית כי לא הבנת מה קרה.

את פותחת את התמונה. כעבור 15 שניות את מתחילה לכתוב. אני כותב לפנייך "כנראה שהבנת" אני שולח. רואה איך את מפסיקה לכתוב.

"עכשיו אני מסשן אותה. אני איתה. וכל פעם לפני שאני אשלח לך תמונה או סרטון או הקלטה... אני מפעיל את הצעצוע שבך. מסמן לך, שלא משנה מה את עושה, עוד רגע תגיע תמונה או סרטון, NSFW, במיוחד בשבילך."

"אז כדאי שתפתחי אותה. לא שצריך כל כך לשכנע אותך... הרטיבות שלך והצעצוע שכבר בתוכך, רוטט לפי אצבעותיי, והמחשבות שלך שבטח נודדות מרחק רב אליי, לנשלטת שלי, עלינו ואלינו, את רק מחכה לתירוץ..."

"לא משנה מה את עושה. כלים, קניות, במחשב, עם חברים וחברות. תפתחי ותראי."

"את יכולה לגעת בעצמך, את יכולה להחדיר לעצמך לחורים אחרים, את יכולה להרטיט את עצמך במכשירים שונים ומשונים." אני ממשיך ורושם.

"את צריכה לצלם ולהראות. לשלוח לכאן חזרה, את מה שאת עושה." ובכך מסיים את התכתובת הקטנה.

"לא חשבתי אחרת... ולגמור?" את שואלת אותי.

"את לא גומרת עד שאני יוצא מכאן". אני אומר לך. יודע שזה יכול לקחת שעה או שלוש. אבל לך, זה לא מפריע, בינתיים.  את יכולה לעשות את זה שעות. להתעסק בעצמך. אבל ייתכן שהרטט והגירויים החזותיים, יחד עם המחשבות של הזונה החרמנית והרטובה שאת, ועל זה שאת בכלל מסתכלת עלינו ולא נמצאת, ואת יושבת מתחרמנת רחוקה, יהוו בעיה בסופו של דבר.

 

אני ממשיך בסשן... מפשיט אותה, היא נשארת עם התחתוני תחרה ועם גרביים נמוכות וקטנות. תופס את הירכיים שלה עד שאני שומע "אווצ' " וניסיון התרחקות. הופך אותה והתחת חשוף אליי. התחתונים נכנסים קצת לחורים, נרטבים. אני שם את הטלפון בצד ומשנה לסרטון, מפעיל. אני קם ומוריד לה עשר סטירות על התחת, 4 לצד ימין 2 לצד שמאל, 2 חזרה בצד ימין ומסיים בשתי סטירות כואבות על התחת כולו. היא על הספה עם הפרצוף בתוך הכריות... ואני מסתכל בטלפון. מוריד וחותך את האורך של הסרטון, רואה איך באיטיות ואחרי הסטירות התחת שלה מקבל גוון אחר. והיא? לא זזה מהספה.

אני מתרומם קצת ונכנס לאפליקציה. מזיז את הכפתור מעלה לאט לאט... מחכה כמה שניות ומשחרר. אני מעביר לטגלרם, ושולח את הסרטון חד פעמי. כמה שניות עוברות, אני מתאר לעצמי שבזמן שהרטט נכבה, היא מכניסה ומוציאה את הצעצוע בתוכה... אם לא רוטט אז לפחות שתהיה תזוזה שם.

היא נכנסת להודעה. פותחת את הסרטון. עשר שניות. עשרים שניות. חצי דקה, כמעט דקה עד שהיא עונה חזרה.

"וואו..." היא כותבת. "היד שלך. הסטירות. כל כך מחרמן."  היא ממשיכה.

אני מחכה קצת כי אני רואה שהיא מחוברת. ומקבל סרטון חד פעמי.

"את רוצה לראות אותה? את רוצה לראות מה גרמנו לה לעשות?" אני שואל, יודע שהיא מרוכזת בכאב ובמבוכה שלה. היא מחכה כמה שניות ואז מרימה קצת את הראש "כן..."

אני יושב על הספה והיא נחה לידי, עם יד אחת נוגעת בזין שלי מהג'ינס, והפנים שלה לכיווני. אני פותח את הסרטון ואני רואה אותו ראשון. אני רואה אותה, כבר אין תחתון, הצעצוע הורוד בולט מתוך הכוס הרטוב שלה, ודגדגן נפוח שמעליו עוד צעצוע שרוטט במהירות בינונית. היא עוד לא עירומה לגמרי, כי יש לה עוד דברים לעשות ומקומות להיות בהם. ואנחנו נבדוק את העניין הזה בוודאי. אבל כבר עכשיו אני מבין שהרטיבות הולכת לעשות לה כיף וצרות.

אני מראה גם לך את הסרטון, היד שלך מחזקת את האחיזה בזין המתקשה שלי. את עולה ויורדת עליו עם היד, ולוחצת עם האצבעות כאשר את מגיעה לכיפה.

 

מבין שכולנו רטובים, חרמנים וחסרי מנוחה כעת.

התמונות, הצפייה והציפייה, הסרטונים שנשלחים מצד אחד לצד שני וההפך. 

 

"אני קופצת לסופר" אני מקבל הודעה, בזמן שהזין שלי גדל בג'ינס ואני עוצם את העיניים. אני שולח לה תמונה של מה שקורה וכותב "תהני ;)" והיא מחזירה בסרטון שלה מחליפה בגדים, מתפשטת ושמה חולצה אחרת בלי חזייה, ומכנס ללא תחתון, כאשר אני עדיין רואה את הצעצוע בתוכה. 

 

"קומי" אני אומר לנשלטת שלי. היא נעמדת עירומה חוץ מהתחתון והגרביים. אני פותח את החגורה ומשחרר אותה מהמכנסיים, ומסמן לה להוריד את הג'ינס שלי. 

הג'ינס שלי ירד, והזין הקשה שלי עומד בתוך הבוקסר.

"תתחילי." אני מצווה עלייה. 

היא יורדת על הברכיים שלה, ועם היד מוציאה את הזין שלי מהצד של הבוקסר. 

היא לא מהססת וישר מכניסה אותו לפה. עמוק עמוק. היא עולה ויורדת עליו. לא מפספסת את הביצים כאשר היא צריכה לנשום רגע. 

מלקקת את כולו. מורחת את הרוק שלה עליו. מרטיבה את הבוקסר תוך כדי וחלק מהספה. 

אני לוקח את החגורה וסוטר לה על התחת. בזמן אני מעלה את היד בפעמים הבאות, כדי להתחמק מהחגורה, היא מכניסה עמוק יותר את הזין לגרון שלה, ולפעמים רפלקס ההקאה עולה לה. 

אני ממשיך עם החגורה, מאדים לה את התחת, רוצה אותו יותר אדום, יותר כאוב. 

אני מפסיק, ותופס לה את הראש. מזיין לה את הגרון בזמן שהרוק כבר יוצא מצדדי הפה שלה. כבר לא יודעים אם זה הרוק שלה או חלק מהפריקאם שלי. הכול מעורבב.

הזין שלי מלא נוזלים והיא תופסת את הירכיים שלי כדי לדחוף אחורה בזמן שאני דוחף את הראש שלה קדימה. אני משחרר ורפלקס ההקאה נשמע בקול בחדר יחד עם הנשימות שלה בשביל האוויר, מתמזגות. 

 

אני לוקח את הטלפון ביד אחת, ומצלם בוידאו.

"תראי לה איך את עושה את זה טוב, ילדה טובה." אני אומר אחרי ששמעתי את הגלינג של תחילת הסרטון. 

היא עולה ויורדת על הזין, לא עמוק מאוד אחרי מה שקרה לפני רגע. אבל רואים את כל הנוזלים ואת ההתאמצות שלה. 

ביד השנייה אני מחזיק את החגורה ומתקדם קדימה כדי לצלם את התחת שלה. אני מפליק עוד כמה פעמים וממשיך להאדים את התחת האדום.

אני מצלם לרגע את אחורי הראש והעורף שלה, רואים את תנועות המציצה שלה ואת הגניחות שלי שומעים גם בוידאו, בזמן שאני עוזב את החגורה ומעביר את האצבע על הלחי שלה ומצלם את זה. 

אני מכניס את היד בשיער שלה, מצלם את הפרצוף והפה המוצץ שלה, היא מנסה לא להסתכל למצלמה, רק מידי פעם ובטעות... 

עם הנגיעות בקרקפת שלה, היא מתמקדת כיפה שלי, ועוצמת עיניים. מוציאה לשון. עוברת עליו. 

אני ממשיך עד שאני מגיע למקום שאני רוצה, ואוחז בה. 

"פה גדול" אני אומר, והיא רק לאחר שנייה שתיים מבצעת את זה. 

ומהאחיזה שלי, דוחף את הזין שלי עמוק עמוק לכיוון הגרון שלה... תופס את הראש ולא מאפשר לה לצאת. גם כשהחזה שלה עולה וקולות מתחילים לצאת מהפה שלה ולא רק נוזלים. 

אני עוזב את הטלפון ועם שתי ידיים דוחף לעוד כמה שניות בזמן שהיא מנסה להתרומם מהרצפה. 

ומשחרר. 

היא נשארת על הרצפה, מרוחה שם, עיניים דומעות מעט. רטובה בכל הפרצוף שלה וכל האזור עם נוזלים. 

אני מצלם את הזין שלא גמר, שממשיך לעמוד , עם הנוזלים עליו, ומאחוריו היא נראית על הרצפה שוכבת ומייללת... 

יודעת שיש עוד מה לעשות.

 

אני פותח את האפליקציה ומעלה ומוריד את הנקודה. מעלה ל10 שניות... וזה יורד חזרה לאמצע. מחכה 3 שניות, ומעלה חזרה. כמה פעמים, עד שאני מרגיש שמתחשק לי לשלוח את הסרטון. 

מרטיט את הכוס שלה מבפנים... גורם לרטיבות שלה להמשיך לנזול... ברמה הזו, אחרי כל מה שלחצתי, אולי וכנראה הברכיים מתכופפות, הנוזלים על הגוף שלה, יחד עם כוח הכבידה, נוזלים מטה על גבי הירכיים הפנימיות.... והיא מרגישה את זה נוזל ממנה ועלייה... 

יודע שהיא בסופר, ושחוץ מלגעת בעצמה בין מעברים, היא לא תגמור. וזה רק עוד יותר מחרמן אותה. אותי. אותנו. 

יודע שהדרך הבייתה תהיה מחרמנת יותר כאשר היא בלי חזייה ותחתון. 

יודע שהיא תמשש את עצמה ותפעיל מה שהיא צריכה כדי להיות קרובה, אבל היא לא יודעת עד מתי.

מתי אצא לכיוון הבית, כדי שהיא תקבל את הOK לאונן כדי לגמור. 

 

אני מקבל סרטון שלה מוציאה את השד שלה בסופר, תופסת אותו חזק חזק בזמן שהשפתיים שלה ננשכות, ומלקקת את הפטמה.

"אתה מכין את הסרטון הבא?" היא אומרת רגע לפני שהוידאו נגמר.

"אם את תהיי טובה ותראי איך את עם רגליים פתוחות על הרצפה, אני אחשוב על זה." אני עונה לך.

"אם תבקשי יפה, האחוזים עולים שתקבלי." אני מסיים, שם את הטלפון בצד ומתחיל לאונן את הזין הרטוב למראה הנשלטת שלי על הרצפה.

אני רואה הודעה אחרי פחות מחמש דקות "אני בדרך הבייתה" 

לפני ארבעה חודשים. יום חמישי, 5 במרץ 2026 בשעה 7:26

הרגע הזה שהתחת כבר מתחיל להאדים... 

האצבע מטיילת על התחתון... 

על השפתיים... 

על החור... רק בכניסה... 

הרגע הזה, שהיא רק עירומה חלקית, והגוף שלה כבר מגרד לה להתפשט. 

שהסט החדש כבר רוצה להיות על הרצפה... 

 

אבל לא. כי ככה אמרתי.

 

לפני ארבעה חודשים. יום שני, 2 במרץ 2026 בשעה 13:40

לפני ארבעה חודשים. יום ראשון, 1 במרץ 2026 בשעה 13:29

גם אחרי כאב,

גם אחרי עונג,

שיש סימנים עליה. 

 

ילדונת קטנה מחפשת איברים קשיחים. סוכריה. עוגן. 

רוגע...

 

לפני ארבעה חודשים. יום שבת, 28 בפברואר 2026 בשעה 13:36

לפעמים אחרי קצת מכות, בועות סבון זה לא רעיון רע. 

 

 

 

 

* וויספר, אתה בטח לא זוכר, וזה לא קשור לסשן שמצולם כאן, אבל עכשיו יש אזעקות ומלחמות, ואיראן סבב שני. מעניין כמה מסתכלים ומסתכלות, וממש מפנטזות על להיות בממ"ד ולשכב עירומות עם בועות סבון שעפות מעליהן ויורדת לכיוונן... בזמן שהכול בטוח מפני האזעקות... באופן יחסי...

לפני חמישה חודשים. יום חמישי, 26 בפברואר 2026 בשעה 13:02

חשוב מאוד לשתות מים אחרי סשנים. 

מאוד תלוי כמה מים אחרי, במה עושים תוך כדי.

 

ואפשר גם לשתות בזמן הסשן. 

בוודאי אם מבקשים יפה על הרצפה. 

 

לפני חמישה חודשים. יום שלישי, 3 בפברואר 2026 בשעה 13:17

ילדה קטנה רואה הפיג'מות, ללא פיג'מה, עם זין ביד ופה מרייר.

לפני כחצי שנה. יום שלישי, 20 בינואר 2026 בשעה 14:30