לא מספיק?

מילים למציאות. 

אחד מיני רבים. 

כשהיא כבר לא יכלה לזוז...

כשהיא נהייתה חמה...

כשהיא הבינה שעכשיו היא לא עושה מה שהיא רוצה... 

כשהיא התחילה לנזול. מהחורים שלה... ומהחום... 

כשהיא הייתה מחוצה... 

קשורה... 

מנויילנת...

נושמת לאט, נושמת עמוק... 

מכניסה אוויר לגוף שמתנגד ונלחם בעטיפת ניילון... 

נכנסת לאט לאט לתוך עצמה... 

המחשבות שצפות ועולות... 

הלחימה שלך בהן... 

הריכוז שלך... 

החרמנות שלך... 

הטמפרטורה שעולה... בתוכך וגופך... 

המאבק בין הרגשות שנהיים עזים יותר...

המאבק, המחשבות, החרמנות, הדברים הרעים והדברים הטובים...

10 נקודות לגריפינדור, מי שמזהה את המשפט. 

ככה זה התחיל...



ככה זה נגמר...

חבל שאין סאונד.

וואו.

חתיכת ערב. לילה. סשן. פגישה.

אי שם, חודשים רבים אחורה. מעל שנה.

את... עם השדיים הגדולים. החצאית הקצרה. המוזיקה שמתאימה לאופי שלך באוזנינו. העור הלבן. התחת המוצק. הרשת על גופך. 

90 אחוז ממה שקרה לא צולם.

כל כך הרבה כאב, אדג'ינג. מנטלי ופיזי שהשתלבו בצורה כה יפה...

כאן, זה היה הסוף. 

אני יכול לכתוב עוד הרבה, ויש טיוטה על היום הזה ששמורה ליחידי ויחידות סגולה. אז כמו שהכותרת אומרת: