לפעמים עם עצמי כשאני

הייתי רוצה להיות בקשר

לבנות לאט ביחד את היסודות

כמו בני תיכון, לדבר, להתרגש מחיכוך

הייתי רוצה שנקדש את המרחב האישי 

הייתי רוצה שנכיר במצב

הסביר

סביר להניח שלא תמצאו אותי

באותה חוויה עליה נדלקתם אונליין כאשר לראשונה נפגש

הייתי רוצה לתת לכם

לדבר עם החוויה בפנים

אליה אתם פונים

זה לא ממש בשליטה המודעת שלי.

ועליי לכבד את זה.

הייתי רוצה גבולות שמורים וחיבור רגשי, שמירה והבנה 

בגרות ומודעת

שנדע לתקשר אותי ואיתי

גם כשאני מתבגרת וגם כשאני ילדה קטנה או אפילו תינוק 

הייתי רוצה מהילדה הכי קטנה שהמקום שלה יהיה, ושתדע-י איך לדבר איתה ועם כל השאר

שתכיר-י אותםן

תכיר בהם.

הייתי רוצה לגור ביחד בבית נקי ומסודר ומוקף גינה.

הייתי רוצה ללמוד כל יום, לנקות ולסדר, ולהשקיע בשגרת יום מיטיבה ומטפחת והדדית 

הייתי רוצה לשחק ולחקור ולהנסות בשלווה בתוך מרחב שבאמת יהיה בטוח בביתי עם אהובי-תי 

הייתי רוצה לתת את בתוליי בנפשי

הייתי רוצה שתספר לי על דברים חשובים בחייך והשגותיך מהעולם, תשתף ברגש ותתן לי הזדמנות להיות שם ולחבק אותך 

הייתי רוצה שתבכה בזרטעותיי עם הראש על השדיים או לחוץ על הבטון בקיר, מזיע מהמכות שביקשת ממני.

הייתי רוצה שתדע להבדיל ביני לבין עצמי 

הייתי רוצה אני לדעת לדבר 

הייתי רוצה לראות אותך ואת הנפלאות שטיפוח יכול לעשות

בבוקר או בכל שעה שבה אני מתעוררת ומתחילה את היום 

החרדה מדביקה אותי למזרן 

מגוון האפשרויות של שיתוף ואהבה שניצבות בפניי מתרחקות מהקיום האפשרי 

לנקות את הבית?

לצאת לדייט?

לפגוש את אחי אחרי שחזר מחו"ל?

ללכת לישון אצל הבסטי?

לכולם אגיד לא או שאמנע 

במשך שעות על גבי שעות אסתובב במיטה עם בטן מלאה והמתח בחזה 

אפילו לא קמת להשתין 

אין רוטינת בוקר, אין שגרה מקדמת 

את שבורה ונמנעת מפאת הכאב והפחד.

בוקר זה קשה, גם ואולי במיוחד אם הוא בא בצהריים.

פעם הייתי זונה 

פעם גם הייתי כותבת יפה פנטזיות אירוטיות מטונפות או מטורפות או מה שזה לא יהיה 

הן היו מלאות עסיס ואני בהווייתי יצרתי לי עולם שבו אני נותנת לכם הזדמנות לחוות את העונג האלוהי שבמשחק הבריאה איתי.

היום אני כותבת לקוני, מבולבל, מרוכז בעצמי, יבש וכך גם כואב לי הכוס 

הספק שוטף את הראות בגוונים של פקפוק 

כבר לא חמה וסקסית, כבר לא מעורה במילות זימה וכבר לא מאפשרת לך מקום לצידי.

לתומי שוכבת במיטה

מלטפת בזהירות את הפקעת העצבים הרגישה והטעונה שבין רגליי

כמה זמן שהמתח שם נצבר ונטען מבלי להגיע לשחרור וזה מגורה עד כאב.

איך ומתי אגיע לפורקן? מתפתה לשחרור 

ולגלי העונג שעוברים משרירי הליבה והלאה, מרככים את הגוף

באהבה 

והינה, לפניי שעברו יותר מכמה שניות אני מרגישה מגע ואת המשקל שלה מונח על היד ובעקיפין על הכוס שלי. הפסקתי לזוז, פתחתי מצלמה כדיי לראות מבלי להפריע.

הבנתי, היא דורשת תשומת לב וקרבה.

אוהבת.

הפסקתי ללטף את עצמי אבל בראש שלי עדיין מפנטזת על אלפי הדרכים לשחרר 

כמה נעים 😊

ובכל זאת לבשת חלוק מצוייר עם מבנה נצמד במותניים ומלמלה.

גבר ובכל זאת על הרצפה, בברכיים כפופות ובגב ישר, ידיך המתוחות במרץ מנקות את הכתם הדביק ברצפה במברשת סבונית 

גבר גבר מקבל מכות בעיטות בביצים ומשיכות בשיער ובולע ת'רוק.

מתכופף לנקות האסלה בסבלנות ומתפנק בעינוג כשאני דוחפת את ראשו פנימה ומכניסה לו אצבעות לחור

(אומרת שלום לתחת, מרחיבה עם האצבעות)

גבר שבהוקרה אמיתית מנשק את רגליי, מוצץ את האצבעות.

גבר בהתרגשות אין סוף ובמתיקות נהדרת מפרט את על הסיבות לומר תודה על הזכות הנדירה לעבוד ולסגוד.

___________

מחשבות על אישורים

___________

אנשים מחפשים את האישור של ההורים שלהם.

תחילה בשנות הילדות, ואז, לאחר שההורים מתו.

___________

הרבה מתחושת ההצלחה בחיים טמונה ביכולת שלנו לעשות את הדמיון המודרך, להיות עם עצמנו ולהצליח לדמיין ולחלום איך ההורים שלנו היו שמחים, אוהבים וגאים

האם היינו מצליחים?

___________

האם אפשר להצליח להתגבר על המחזור הזה, הלופ הזה, הלולאה ולייצר דימוי כזה גם אם הוריך לא היו אוהבים, שמחים וגאים בך?

שמחה בך, אהבה לך, גאווה בעצמך.

___________

בדיוק כשהשקית שלי באה להקרע - הגעת ליעד!

ננעלת בחוץ - זמן לנוח! 

האוטובוס הבא בעוד חצי שעה - זמן לחזור לקחת את שנשכח.

בדברים הקטנים האלה, בחרתי לראות חדוות ניצחון

ומה הם הדברים הקטנים האלה אצלך?

עולה חזרה

דרך בריאה, לא סתם קוראים לבריאות ״איתנה״

דרך התחדשות ותנועה, שוב, כי טוב.

צהריים טובים והלוואי ונהיה כולנו בריאות ובוראות בחסד. 💜