לפעמים עם עצמי כשאני

בבוקר או בכל שעה שבה אני מתעוררת ומתחילה את היום 

החרדה מדביקה אותי למזרן 

מגוון האפשרויות של שיתוף ואהבה שניצבות בפניי מתרחקות מהקיום האפשרי 

לנקות את הבית?

לצאת לדייט?

לפגוש את אחי אחרי שחזר מחו"ל?

ללכת לישון אצל הבסטי?

לכולם אגיד לא או שאמנע 

במשך שעות על גבי שעות אסתובב במיטה עם בטן מלאה והמתח בחזה 

אפילו לא קמת להשתין 

אין רוטינת בוקר, אין שגרה מקדמת 

את שבורה ונמנעת מפאת הכאב והפחד.

בוקר זה קשה, גם ואולי במיוחד אם הוא בא בצהריים.