מחשבות כמוסות

יום שלישי 10 בערב רחוב פלוני בעיר לווין של ת"א
תחנה וחכה להוראות, רק אל תשכח חוטיני שחור
סוף סוף שלישי, מאז שקיבלתי את ההודעה במייל הלב שלי לא הפסיק לדפוק
מעולם לא הרגשתי כ"כ מתוח ונרגש לפני בחינה, כאילו שזאת בחינת חיי.
מחנה את הרכב, הקדמתי ברבע שעה,
אני לבוש בחוטיני שחור, מעליו זוג מכנסי ג'ינס, וחולצת טריקו שחורה, רוח סתוית, הרחוב די שקט למרות שפעם בכמה דקות עובר שם איזה מישהו עם כלב, או סתם זוג אוהב. עשר, עשר וחמישה הדקות עוברות אט אט, ואני בציפייה דרוכה, צלצול, עונה לפלפון, לא מספיק להוציא מילה והפקודה נוחתת בקול קר ,צא מהרכב, לך לכיוון בית מספר 12 עמוד על המדרכה ממול תחת פנס הרחוב אל תנתק חכה להמשך הוראות
חשש מעורבב בציפייה מציף אותי יוצא מהאוטו עומד מול הבית הטלפון על האוזן
תוריד חולצה היא פוקדת, יודע שאסור להתווכח, זה הצ'אנס שמחכה לו כ"כ, נלחם באינסטינקט לזוז משם , מה באמצע הרחוב?, מוריד את החולצה, מרגיש שהיא צופה בי ,מנסה לנחש מהיכן, יפה עבד! נשמע קולה בטלפון כעת תסתובב אט אט, מרגיש נבוך רק שאף אחד לא יעבור כאן, מסתובב אט אט כפי שציוותה, דממה! חולפת דקה שמרגישה כמו נצח, ושוב קולה בטלפון תוריד את הג'ינס, מקווה שלא שכחת את מה שביקשתי,
מה קורה איתי? השתגעתי? ,אני לא הולך לעשות את זה! מי יודע מי יעבור כאן עוד רגע, חולפת המחשבה במוחי, אבל זה חזק ממני תחושה של אין דרך חזרה , בצייתנות מוריד את הג'ינס, ומסתובב לפקודתה, יודע שהיא בוחנת את גופי, למזלי בנוי היטב, בכושר.
מרגיש חשוף בחוטיני השחור ,חשוף ומרוגש אכן השתגעתי.
אתה יכול להתלבש עבד! היא אומרת, את המבחן הראשון עברת, כנס לרכב, וסע לישון תתכונן למבחן הבא