מחשבות כמוסות

הודעה אנונימית בצ'אט : אני אוהבת את הכתיבה שלך- את ההודעה פספסתי -כרגיל סובל מעיתוי גרוע בדיוק הייתי בשיחת טלפון
אבל מכאן הדמיון מתחיל לעבוד
קצת עלי: למרות שעובד במקצוע "מכובד" ,בהחלט לא טיפוס שגרתי ,מכור לאדרנלין וריגושים ואולי לכן אני בכלוב
גר בשכונה מהוגנת באיזור טוב של העיר, שכנים ממעמד בינוני גבה- מרובעים
אין להם מושג על מה השכן המהוגן שלהם מפנטז (בעצם מניח שכולם מפנטזים על השכנה היפה מהמרפסת הסמוכה)
השיחה קולחת לה בצ'אט מפה לשם נוחתת השאלה: אז אתה סתם מקשקש או מוכן לקפוץ למים הקרים
ברררררררררררר. אין כמו מקלחת קרה ברור שמוכן עונה לה
כתובת היא פוקדת- מתגרה ממשפטי פקודה כאלה- מוסר את כתובתי ואין לי מושג למי
תיאור דירה ! מתאר לה את הדירה - מטבח סטנדרטי , סלון מאיקאה (איכס..) חדר שינה עליו גאוותי עם מיטת קינג סייז וכמובן המרפסת האהובה שמשקיפה על הרחוב המהוגן והשקט.
יפה (מחמאה?), עכשיו חכה לי עוד 20 דקות במרפסת שעון על המעקה ,עירום לחלוטין עם הפנים לרחוב ,ועינים מכוסות.
אבל מנסה להתמקח... בלי אבל ובלי חבל עוד מילה אחת הלך החלום.
כן מלכתי
השעה 10 בלילה מאוחר אבל לא מאוחר מידי ,שומע את הטלוויזיה בדירה הסמוכה של הבחורה היפה.
אני במרפסת עירום כביום היוולדי ,עיני מכוסות ואין לי מושג מי רואה אותי עכשיו- אכן המים מרגישים קר
אבל קור ממכר
צעדים נשמעים מאחורי -לפתע קול חושני ענוג ומפתה בחצי לחישה היא פונה אלי :יפה כלבלב
ידיים על המעקה ,מושיט את ידיי קדימה אוחז במעקה המרפסת, מגע המתכת קרררררר, לילה
מרגיש אזיקים ננעלים סביב ידיי אוזקים אותי למעקה, עוד דקה חולפת וגם רגליי אזוקות
מוצא עצמי עקוד למרפסת בלי יכולת לזוז,
היכן האור עבד, אבל השכנים מלכתי, לא מספיק לגמור את המשפט וכאב חד כמעט מנתק את ראשי מהמקום -מבין סוף סוף משמעותה של סטירה מצלצלת מהי, האור מצד שמאל אומר.
יפה עבד עכשיו לא רוצה לשמוע ציוץ, ובקשר לשכנים זו לא בעיה שלי כלב.
מקווה שיש לך קפה טוב במטבח ומשהו לנשנש -יש סידרה טובה בטלוויזיה אז אל תפריע.
(קפה טוב? חושב בליבי, את המכונה הכי חדישה בשוק יש לי)
שומע את מכונת הקפה עובדת, הטלוויזיה נדלקת מדמיין אותה משתרעת על הספה רגליה על הכרית ,כוס קפה ביד.
תהני ממלמל לעצמי בלחש, שלא תשמע ,שלא אפריע.
הדקות חולפות אולי שעות איבדתי תחושת זמן, שומע אותה מדברת בטלפון בשפה זרה -בטח התקשרה לחו"ל
מצחקקת מדי פעם, עושה רושם שעןשה חיים, תמיד הייתי ידוע כמארח למופת
מקווה שגם השכנים עושים חיים מול הטלוויזיה שרק לא יחשבו להציץ החוצה, קול שריקה חד מפלח את האויר ומיד אחריו כאב חד לאורך גבי.
שקוע במחשבות עבד?, היית צריך לנחש שאני לא אוהבת עוגת שוקולד
עוד הצלפה
ועוד, גניחה נפלטת מפי למרות שמנסה לשמור על שקט, לא להעיר את השכונה.
לא מספיק להרגע מההצלפות ,מרגיש אצבע חודרת לפי הטבעת ומיד עוד אחת, מתחיל להנות מהתחושה ואז כאב עמוק מפלח את ישבני
בשעה שהיא חודרת אלי בכוח עם דילדו רצחני, מזעזעת את קרבי מזיינת אותי בקצב, וכל חדירה נפלטת צעקה מפי, מעולם לא הייתה לי זקפה קשה כל כך מעולם לא הרגיש לי מגורה כל-כך
היא מתירה את האזיקים על הגב פוקדת, שוכב על הגב, על הרצפה החשופה, מנסה ללגום קצת אויר והיא מתיישבת על פרצופי
כ"כ רטוב חם וטעים מוצץ מלקק יונק חודר עם הלשון ,והיא גונחת צועקת צורחת בפורקן,
גם שכונה של חרשים היתה מתעוררת
היא גומרת על פני בזרם חם,
יפה עבד, עברת את הטבילה הראשונה ,הישאר במקומך עד שהטלפון יצלצל, ורק אז אתה יכול להוריד את כיסוי העיניים ולחזור לשגרה
(איזה שגרה? לא נראה לי שאעיז להראות את פני בשכונה שנים)
עוברת רבע שעה בערך הטלפון מצלצל צלצול אחד,
קם ממקומי המום מרוגש עם זקפה כואבת, חייב להגיע לפורקן עכשיו, מספק את עצמי בשיטה הישנה והטובה שמעלם לא הכזיבה. מיותר לציין שכל הלילה לא ישנתי מחשבות על המלכה המסתורית חלפו בקצב מסחרר בראשי.
הבוקר בא בחשש יוצא לחדר המדרגות בדרכי לעבודה ,שרק לא אתקל במי מהשכנים.
כבר ציינתי שיש לי בעיית עיתוי קלה? לא מספיק לנעול את הדלת אחרי ויחד איתי יוצאת השכנה היפה יורדים במעלית ביחד שותקים ,מעולם לא דיברנו אפילו שמאוד רציתי, פשוט לא העזתי. אפילו איני יודע את שמה. מגיעים לחניה דלת המעלית נפתחת, .
היא חולפת על פני בצעד מהיר ובוטח בדרכה למכונית כמעט מתנגשת בי ביציאה מהמעלית נדמה לי שחיוך קל עבר על שפתיה. נעמד
ממוגנט לשסע בחצאית הצמודה שלבשה, לרגליים המושלמות.
היא נכנסת למכונית מאיטה כשחולפת לידי פותחת חלון ובקול חושני ענוג ומפתה, בחצי לחישה אומרת: אז אתה איש של עוגות שוקלד!
ומיד מאיצה ונוסעת.