מחשבות כמוסות

גשם
נוהג במכונית משפחתית ממוצעת לא לומר משעממת
רעש מונוטוני של מגבים וטיפות גשם על השמשה
חושך
בקושי רואה את הדרך מבעד לאורות ערפל

את מחכה בצד הדרך
תחנת אוטובוס נטושה
עוצר את הרכב יוצא החוצה פותח את דלת הנוסע שליד הנהג
את נכנסת, כולך רטובה
אצילית ויפה

רץ למושב הנהג אבל לפני שמספיק להגיע את סוגרת את הדלת
מסמנת לי להתפשט שם בגשם
ולאט

מוריד חולצה, פותח חגורה ותוך דקה נפטר גם מהמכנסיים
למרות שקר בחוץ לי חם
מאוד חם
נעליים, גרביים
זהו ערום ורטוב

מעניין אם מישהו בכל הרכבים שחולפים במהירות מבחין במחזה ההזוי

את מסמנת לי להכנס
פותח את דלת הנהג ונכנס
את מחייכת
אני מכיר את החיוך הזה


קח אותי הביתה את מצווה בלי מילים
נוהג
ידך חופנת את איברי
עולה ויורדת תנועות קצביות שמתחברות יחד עם רעש המגבים והטיפות בתזמור מושלם

בחוץ ברקים רעמים ואצלי בראש התאווה משתוללת
את מתכופפת מלקקת
עונג
לא יכול יותר
עוצר בצד
את מרחיקה את הכיסא שלך, משכיבה את המשענת
רגליים על הדש בורד
ערוותך מחיכת אליי
לא יודע איך אבל מצליח להשתחל
ראשי קבור עמוק בין ירכייך
מתמכר לטעם ולריח
מוצץ ויונק לרוויה
את נאנחת גונחת בין הטיפות
ברקים רעמים וצרחות הנאה
גומרת ועוד

אני בא אלייך
עלייך
בתוכך