מוצא את עצמי תקוע על הקרחון בשיאה של סערת שלגים מהנוראיות שיצא לי להיות בהם
הכל לבן whiteout לא רואה את קצות הנעליים שלי, מתי כבר אגמל מההרגל הזה לצאת לטפס לבדי במזג אויר "אתגרי"
הרוח מבליעה את קולות דוקרני המתכת הננעצים בשלג ובקרח
חייב לשמור על ריכוז, אחרי 10 שעות בסערה נוראית עם רוחות סילון וקור חודר לעצמות ,העייפות מתחילה לתת אותותיה
תתרכז אני צועק לתוכי תתרכז
מתרגז
בתוך הלבן שעוטף אותי מבחין באור לרגע חושב שמדמיין
ממצמץ ושוב מביט אכן אור
חולפים מספר רגעים ונתקל במדרגת עץ
הגעתי לבקתת מחסה
פותח את הדלת ,חום נעים מקבל את פניי
מוריד מעיל , חולץ דוקרנים ומגפיים
מסתובב וקופא על מקומי כאילו לא דיי לי בקור בחוץ
הם יושבים סביב השולחן שני בחורים ובחורה מהפנטת שאינני יכול להסיר מבט ממנה
מקווה שהם לא מבחינים בכך, בעצם למי אכפת
שלום לך, בלעת את הלשון הם צוחקים? נראה שהגעתי בשיאה של ארוחת הערב
הם תקועים שם כבר יומיים במזג אויר מחורבן, הם לא ציפו שישנם משוגעים כמוני בחוץ
החבורה לא מפסיקה לדבר לצחוק ולשאול מאוד חברותיים
ואני? אין לי מושג מה אמרתי כל מה שזוכר זה את פניה הצחורות
לילה טוב אני אומר היה לי יום קצת קשה, תסלחו לי
פותח שק שינה , מתפשט וצוללל לתוכו ערום כביום היוולדי
אין לי מושג כמה זמן ישנתי
מה שבטוח הפנים שלה לא עזבו אותי בחלום
מתעורר עם תחושה משונה - יד רכה נוגעת מלטפת את כתפי
שפתיים נצמדות לשפתיי
מפחד לפקוח עיניים ולראות שהכל חלום
קום היא לוחשת לי באוזן תוך ששפתיה נושכות לי קלות בתנוך ולשונה מלקקת לי בפנים קום עצלן
מתיישב והיא מושיטה לי יד עירומה מושכת אותי מתוך השק שינה ברכות
מה עם האחרים לוחש לה? אל תדאג שתו יותר מידיי הם ישנים
מובילה אותי בחשיכה ,מוליכה אותי מחוץ לבקתה
בחוץ עדיין סערה , קור מקפיא
עומד על השלג ברגליים יחפות
היא כורעת, אוחזת במותני
ובולעת אותי אליה
בחוץ קר כל כך
ולנו חם
לפני 11 שנים. 16 במאי 2012 בשעה 19:52