בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

ואין יותר גבעול חולם על שיבולתו

לפני שנתיים. 16 באוגוסט 2022 בשעה 17:22

זו שיחת-מאכלת, שאחריה לא יהיה עוד.
לא נהיה.


אתה אומר לי
אני-אוהב-אותה-אני-ככ-ככ-ככ אוהב אותה
ואני רוצה לצרוח את החיים שלי שתסתום את הפה כבר ושזה כואב לי למות ואיך אתה לא חס עליי לרגע אלוהים מה אין לי רגשות ובבקשה תפסיק לדבר עליה ככה בקול כזה ובחום כזה ובחמלה כזו שאף פעם אףפעם לא הופנו אליי כשהכאבת לי גם לא ברגע הזה ממש שאתה קורע אותי בו לפיסות בקול קר ושטוח
ובמקום כל זה הפה שלי לוחש- אני יודעת 

ועוד מוסיפה הבנה וידיעה ועצות ורעיונות ומה התרגום בעברית ל agony.


אני לא רוצה להיות בתפקיד, אני רוצה להשתולל מכאב לא מאולף ולבכות עד שיגמר לי הכוח 
אבל אתה פוחד והמצוקה שלך, אני מרגישה אותה בגוף שלי ואני לא יכולה לעמוד מנגד 
אז במקום להתפרק אני משתחלת בשניה לעמדה ואומרת לך שאתם תעברו את זה ביחד ואתה אומר הלוואי של הלוואי ואני רוצה לצרוח, לצרוח, הלוואי של הלוואי זה שלי, זה שלנו,  זה המילים שאמרת לי, זה החלומות שלנו, זה הקודים שלנו, וכמה מהר אתה קורע ותולש אותם ממני ומדביק אותם אצלכם 

כמה מהר אתה מסתגל ועושה התאמות
כמה מהר אני נמחקת מן העולם שלך

ואני רוצה לצרוח בכל הכוחות שיש בגוף שלי אל תלך בבקשה בבקשה אני לא יכולה לנשום אתה לא שומע? אל תלך אל תלך הבטחת שנלך שוב לים הבטחת שתלמד אותי להכין משרוקית משיבולת שועל אמרת איתך אני רוצה הכל את לא מבינה? כתבת בכתב ידך שאתה פה להישאר, מבטיח 
ובמקום כל זה יוצא לי קול יציב ושקול ובוגר ומוחזק שמנתח בהיגיון את המצב ומתווה דרך ונותן תקווה (רק לא לי)

 

ואז, הרגע הקטן היחיד והבודד והקצר והשטוח בכל השיחה הנוראה נוראה הזו, שאתה נזכר בקיומי ובעובדת היותי החצי השני של זה, שלך, של מה שקורה פה

ואתה שואל: את תהיי בסדר?

וכל מה שאני מבקשת זה להשתטח על הרצפה ושהקול שיצא ממני יהיה טרוף וחייתי כמו היגון שלי (שלי, שלי, אתה מעלה על דעתך?) ולבעוט ולהכות באגרופים שלי את כל מה שאפשר ולהאחז במכנסיים שלך ולהגיד לך שאני פוחדת מחיים בלי אתה ושאל תלך, בבקשה 
ובמקום זה אני אומרת לך שאני חזקה ואני אהיה בסדר

ואני יודעת שהמצב שלך כעת לא יאפשר לך להתווכח עם זה ושאתה תיקח את זה בשתי ידיים ועדיין מקווה לשמוע שאתה לא, שאתה לא קונה ושתגיד שאתה יודע, שאתה יודע שאני אשבר עכשיו ושאתה יודע שמאחורי הקול היציב יש קול פיצי שאף אחד בעולם לא מקשיב לו גם לא אתה
אבל אתה כמובן לא מהסס לרגע
וקוטף את המנח הזה בשתי ידיים, כמו תמיד

כן, כן, אני יודעת שזה מה שאתה צריך ממני עכשיו ושזה הדבר ההוגן והאוהב לעשות
אבל
אני ככ רציתי לפעמים להיות קצת לרגע הילדה שלך
ואף פעם מעולם לא הצלחתי


אפילו לא פעם אחת אחרונה
ודי.

 

לפני שנתיים. 15 באוגוסט 2022 בשעה 17:50

 

אתה (גם) חזק ואמיץ
ואת רוב חייך בכלל חיית בלעדיי
ואתה לא הילד שלי
אבל
להשאיר אותך לבד
כשאתה פוחד וחרד ודואג ומלא צער
זה קורע אותי.
קורע.

 

אני משאירה אותך לבד
ואני לא יכולה לנשום.

 

לפני שנתיים. 14 באוגוסט 2022 בשעה 15:32

 

 

מכיר את זה
שקטסטרופה מתחשרת מעל ראשך
כמו טורנדו, כמו מבול
שתיכף יכסה את הארץ

אבל אתה נשאר עוד רגע אחד
בלימבו
בין לבין
כבר לא על אדמה בטוחה כמו לפני כמה שעות
אבל את המבול אתה עוד לא מרגיש בגוף?

מכיר?

אז ככה אני עכשיו.

אני יודעת שעוד שניה
אני אמות מכאב
הנה, זה תלוי פה למעלה

ואלו הנשימות האחרונות שלי
לפני שיכנסו לי מים לאף ולעיניים ואני אשתנק והאויר
ייגמר
בבת אחת.

אז ככה
עכשיו.

 

17:42.