אוטוליזה

ממש לא מעניין אותי תוצאות הבחירות עכשיו.

מעניין אותי שסעמק עליתי איזה 4 קילו..

עכשיו זה לא שאני אובססיבית למשקל, אני עפה עליי ובעלי עף עליי וגם אנשים רנדומליים ברחוב 😅 אבל בעיקר אני שזה מה שחשוב, אז מה אכפת לי זה לא הזיז לי כל כך האמת, גם בכלל לא תכננתי להישקל,

פשוט מדדתי את הג׳ינס שאני הכי אוהבת היום והוא פשוט לא נסגר 🤦🏼‍♀️😒

בהתחלה רציתי לבכותתת, רק בחורה תבין איזה מבאס זה שהג׳ינס שגורם לך להרגיש בו הכי כוסית לא עולה עלייךךךך,

בקיצור זוכרים שסיפרתי לכם כמה אני אוהבת פיצות? 

אז אתמול אכלתי 2 משולשים ועכשיו אני מתחילה לחשוב שכדי לחזור לג׳ינס שלי הפיצה היחידה שאצטרך לאכול היא מדפי אורז (אל תנסו את זה בבית)

בינתיים אוכל לי סלט קינ(ו)אה של כל הכוסיות שאראה עכשיו לובשות ג׳ינס כמו שלי ואדמיין שאני תוקעת המבורגר עסיסי..

ממני, הקונדיטורית שמתה על פחמימות ואוכלללל בכללי ועדיין רוצה להיות כוסית וללבוש ג׳ינסים צמודים לתחת 🤦🏼‍♀️😂

והנה שיר כוסיות קלאסי: 😂 

העולם שלנו..

לאחרונה מטרידות אותי הרבה מחשבות.. החלטתי לשתף כי אולי אני לא היחידה 🤔

העולם עובר שינוי כה גדול וקשה לתפוס מה בעצם קורה כאן.. לפחות לי.. זה קורה בקצב מסחרר דבר רודף דבר..

כל הסדרות שיוצאות לאחרונה על שלל רוצחים, למה זה הכרחי? עלו כאן כל מיני פוסטים שלטעמי היו מסוכנים..

הבדסמ אמור להיות עולם נטול שפיטה זה נכון, צריך לקבל את הקינק של כולם, אבל איפה עובר הגבול? מה יוגדר כאלימות ומה כבדסמ? האם כל מה שניתנת לו הסכמה הוא בסדר? 

לא רק כאן.. בכלל.. למה צריך לחשוף את הדברים המזעזעים שהרוצחים האלה עשו..

ולמה לקשר את זה לבדסמ? אין הרי קשר בין זה לבין בדסמ מצטערת.. כל המהות של בדסמ היא ממקום בריא של אנשים עם סנטר חזק ולא ממקום של בעיות נפשיות, הרי אדם עם בעיות נפשיות לא באמת יכול לתת הסכמה אמיתית..

רק אני מרגישה שזה נותן לאנשים כמותו לגיטימציה? הרבה פעמים בסדרה על ג׳פרי דאהמר הרגשתי שמנסים לייצר איתו הזדהות, להציג אותו באור של "מסכן", לעורר אמפתיה..

למה כשמישהו כאן כותב בבלוג שלו שהוא רואה אדם כגוש בשר או כבשר טרי זה לא מדליק נורות אדומות? איפה עובר הגבול?

איך ולמה זה מקבל לייקים ואהדה?

טשטוש בין טוב לרע ומוסרי לחסר מוסריות

אני אישית מרגישה שיש גם לאחרונה בעולם האופנה ובעולם בכלל ניסיון ליצור טשטוש מגדרי אבל זה לפעם אחרת..

ועכשיו ברצינות *איפה עובר הגבול??*

אני בזמן הצום: 

בא לי פרוסה ענקיתתתת של בריוש מפוצץ שוקולדדדד

שוקו פרלינים

ג׳ריקן של מים

לזניההההה מפוצצת גבינותתת 

סביח פרישמן

איזה חלה שרופה עם מלא חת׳כות חמאה כי חמאה לא מורחים חמאה אוכלים בחת׳כות ואם אתם לא, לא הבנתם ת׳חיים

סמבוסק פיצה עם בצה (ביצה זה לא טעים, בצה כן) של אבולעפיה

והדודא הקבועה שליייי פיצהההה 🤤

גם אני, בצאת הצום: 

שני ביסים ואני מפוצצתתת

🤦🏼‍♀️😡😠🤬🤯😤

אחרי שקראתם את הפוסט האחרון והכרתם אותי קצת יותר דרך השיר שבחרתי..

ועכשיו שאנחנו לפני כיפור וזה הרי זמן לחשבון נפש..

תהיו חשופים ושתפו, מה השיר שהכי קרוב ל"אני" שלכם? 

יש לכם אומץ לשתף? 

תמיד הייתי "הבוגרת" של החבורה,

זו שמתייעצים איתה, 

זו שהיא אוזן קשבת,

זו שמצליחה לראות את המעבר,

זו שהבילוי הכי טוב בעיניה זה לשבת על כוס קפה ולדבר על הבפנוכו של הנפש, גם אם הוא כמוס, עמוק וכזה ש"אסור" לדבר עליו מחשש שמה יחשבו..

על הזין!

זה הכי מעניין..

הייתה נקודה מאוד ספציפית שהבנתי שאני כזו..

זה היה בסוף השירות שלי בצבא, המפקדת שלי (כן אותה כלבה חרמנית וממורמרת מהפוסט הקודם) שלקחתי ממנה גם המון על אף שבתכלס ניהלתי אותה יותר מאשר היא אותי 🤦🏼‍♀️

לקחה אותי ואת שאר החיילות שלה לפעילות פרידה.. 

כל אחת הייתה צריכה לצאת במרווחי זמן שונים כדי לא להיפגש במקרה, ללכת במסלול שהיא סימנה לנו (משהו כמו קילומטר) ורק לחשוב..

לחשוב מה השיר שהכי מתאר אותה ואת הדרך שעברה בחיים שלה עד כה..

ולבסוף, ישבנו במעגל וכל אחת בתורה הייתה צריכה להשמיע את השיר שבחרה ואז להסביר למה בחרה בו..

כשהגיע תורי.. ההסבר שלי היה:

גם כשאני מנסה לשכוח לפעמים מי אני וקצת לברוח מעצמי ולהיות מישהי "מגניבה" יותר, אולי פחות סאחית ממני כי אני סאחית ברמות, "עוד חוזר הניגון"..

אני לא יכולה לברוח מזה.. כמו המסלול הזה שהלכנו, עברתי את הדרך שלי.. פגשתי בדרך את האנשים והמקומות שעיצבו אותי, וזה מה שהפך אותי למי שאני היום..

וכמה שאנסה לזנוח את זה, לזרוק לאוויר ולנסות להיות אחרת, זה תמיד יחזור אליי, כמו בומרנג..

חוץ מזה שאני רק עוברת אורח בדרך שעברו ויעברו עוד רבים..

אני אוהבת את השיר הזה ומרגישה שהוא הכי אני מהסיבה שהוא מדבר גם על המשך הדרך ואני הבנאדם הכי מחושב שאני מכירה, מתכננת איך החיים שלי ייראו תמיד כמה שנים קדימה, לדעת כל פרט ופרט לתכנן, שלא יהיו הפתעות..

(אמרתי לכם כמה אני בכלל שולטת בחיי היום יום שלי 😅)

יהיו מכשולים ואעבור עוד הרבה תחנות ואנשים, אבל אעבור אותם.. וזה יהיה בגלל אותו הניגון שתמיד חזר והזכיר לי שאם לא הייתי אני לא הייתי עוברת אף מכשול..

בסוף כל הסבר המפקדת שלי הגיבה.. השירים של רוב הבנות שהיו איתי היו שירי דיכאון בעקבות איזה אהבה נכזבת של איזה חתיך ששבר להן את הלב או שירים ממש שמחים שהן בחרו כדי להציג מצג שווא של חיים מושלמים או אנא עראף🤷🏼‍♀️

והיו כאלה שבחרו שירים שהן אוהבות ומזכירים להן סיטואציות בחיים, חלק היו שירים שממש אהבתי 🌸

מה אכפת לי... כבר הבנו שאני לא הכי מגניבה ושאני סאחית..

זו אני.. מצד אחד אני כנראה הבחורה שצוחקת הכי הרבה שיש וכשאני נכנסת למצב כפית נראה אתכם מצליחים לעצור אותי, אני גם יודעת איך להכניס את כל הסובבים אותי למצב הזה יחד איתי כי אם צוחקים זה רק ביחד..

חולה על חיקויים והמצאת דמויות (אולי זה הזמן לגלות לכם שאין לי באמת דודה רותי ואני פשוט מכירה אותה ממלא משפחות של חברים וחברות), תמיד הייתי "המצחיקה" ואהבתי את זה.. זה החלק שאולי אני הכי אוהבת בי.. אולי כי אני בכלל הבחורה הכי רצינית שיש וכי אני יכולה לשבת ולדבר שעות על אמונה, על הנפש וסתם על החיים של היום יום..

בקיצור, המשפט שהמפקדת שלי אמרה לי שם אחרי ההסבר שלי.. הוא שגרם לי להבין שאני בדיוק מה שאני צריכה להיות ומאותו רגע כבר לא עניין אותי להיות מגניבה יותר יפה יותר מצחיקה יותר..

עניין אותי להיות פשוט אני.

היא אמרה משפט שאולי ייראה לכם כל כך קטן אבל כנראה שהוא מה שהייתי צריכה לשמוע..

את החיילת שלי שהכי מחוברת ל"אני" שלה, ל׳ 

אני המפקדת שלך אבל השארת את החותם שלך עליי..

כמה שאני שתלטנית אני כנראה צריכה את הפידבק של הדמות הזו שהיא מעליי כדי להיות בטוחה, לקבל אסמכתא (השתמשתי במילה הזו בבלוג יותר מידי פעמים 😂) לגבי התחושות שלי.. 

אבל גם זה חלק ממי שאני כנראה..

תכלס סלחתי לה על השבת שהיא לא שחררה אותי הביתה אחרי הפעילות הזו.. 

לא יודעת כמה בנות ששירתו איתי בכלל זוכרות את הפעילות הזו..

אבל בשבילי יש סיכוי שהפעילות הזו שינתה את החיים ולו במעט..

כנראה שגם המפקדת שלי השאירה עליי את החותם שלה 🤷🏼‍♀️

עוד חוזר הניגון...

זה היה אחרי שלא התראינו חודש שלם.. 

היית לוחם חתיך בנח"ל שכל פעם שהייתי רואה אותו על מדים הייתי צריכה לבלוע את הריר ולהצמיד חזק את הרגליים כדי שלא אתחיל לנזול כמו שלולית במבול בפברואר..

אני הייתי חיילת שנשמה שטח והדריכה לוחמים שעם חלקם אני בקשר עד היום, אבל אף אחד מהם לא עניין אותי חוץ ממך..

כזו שמצד אחד אוהבת את הצבא, צייתנית ואוהבת מסגרות ומצד שני מרדנית, מאחרת כרונית וחוטפת שביזות יום א׳ כל ראשון מחדש כשאני מבינה שאין סקס שבוע אני לא רואה אותך ואני צריכה להסתדר בחדר עם שותפה שלא שוטפת ידיים אחרי שהיא משתינה ומתקלחת פעם בשלושה ימים, גם אם אנחנו אחרי תרגיל בשטח🤢

סגרת 21 ואחרי זה אני גם סגרתי שבת.. חיילת שסוגרת אחת לחצי שנה והשבת שלי כמובן נפלה כשאתה יוצא הביתה אחרי ה21 שלך..

שסיפרתי למפקדת הרווקה החרמנית והממורמרת שלי בתקווה שתבין להחליף שבת, זה לא הזיז לכלבה...

מה אכפת לה שגם אני אהיה חרמנית ממורמרת

כל הדרך מצאלים באוטובוס מפוצץ חיילים מסריחים וחרמנים שמתים להגיע לבית חשבתי על זה.. 

המציאות התעלתה על כל דימיון..

וואו החשמל שהיה שם אחרי החודש הזה.. אפשר היה להרגיש את זה באוויר..

שמישהו גם יסביר לי מה לעזאזל הם שמים במים בצה"ל? אבקת חרמנות?? למה כל פעם וזה לא משנה אם זה שבוע או חודש זה מגיע עד לכדי טירוף? ולא רק אצלנו אצל כל חייל וחיילת שהכרתי..

לא משנה, חוזרים למפגש 😍

באתי אליך לבית של ההורים מקלחת ומבושמת עם סט המדים הכי צמוד וסקסי שלי..

פתחת את הדלת עם בוקסר אחרי מקלחת, שלום זריז להורים שלך והסתגרנו בחדר שעות..

לא הספקתי לשאול מה איתך וכבר מצאתי את עצמי על ארבע עם הפנים מולך בלי מדים עם חזייה וחוטיני שאתה אוהב ושמתי במיוחד בשבילך.. 

חיכיתי לזה.. הבוקסר שלך נרטב ואפשר היה לראות את הטיפות מבעד אליו ואת הכיפה שכבר הציצה החוצה ולא הצליחה להידחס בפנים..

אחרי שליקקתי את כל הטיפות בתאווה ולא השארתי מהם זכר  הענקתי לך את הגרון הכי עמוק שיכלתי.. שתרגיש כמה חיכיתי כל החודש הזה.. עם כל כניסה שלך אני מרגישה שאני מתקרבת וכשהמגע היחיד שלך איתי הוא רק על שיערותיי שאתה מושך חזק ומדביק את ראשי אליך הגעתי לשיא בגניחה חנוקה מגרון עמוק..

הפכת אותי, ואחרי כמה ספאנקים ובלי שיכולתי להכין את עצמי שתי אצבעות שלך היו בפנים והלשון משוטטת רטובה וחמה על הדגדגן שלי..

אתה קורא את הנשימות שלי ומגביר את הקצב ואני חווה משהו שלא חוויתי עדיין עד לרגע זה.. אני רטובה בצורה שקשה לי להסביר, נוטפת.. אני מגיעה לשיא בצורה שונה ואחרת הראש מרחף.. וכשכולי רועדת ומזיזה אותך ממני בכל הכוח כי משהו בי דורש להתפרץ, זרם חזק ונוזלי שטף לך את הפנים..

האדמתי.. מה קרה פה? ביקשתי סליחה ואתה נחנקת מצחוק וחיבקת אותי.. לא הבנתי עשיתי עליך הרגע פיפי ואתה צוחק ושמח?..

לקח לי שנייה להבין.. 😅🤷🏼‍♀️

וזו הייתה הפעם הראשונה שבה השפרצתי.. 

הילדה שם לא תאמין שזה יקרה עוד המון פעמים אחר כך אבל כשזה קרה בפעם הראשונה היו ניצוצות וזה עוד קרה כשהייתי בשיא הוניליות שלי 😅

וזה.. זה הפוסט הכי חשוף שלי עד היום 🌸

התקופה עם התחושות הכי כבדות שאני מכירה בשנה..

לראות משפחה שלא בא לי לראות, סימני נשיקות מדודה רותי שהורסת לי את האיפור שאני עובדת עליו שעה כל שנה מחדש..

אוכל כבד שומני וטעים לעזאזל, פותחת כפתור בג'ינס..

עברנו רק חג אחד.. מזל שדאגו לצום באמצע.. 

ועכשיו באמת עזבו שנייה כבדות מאוכל, זו תקופה של חשבון נפש, וזה הכי כבד בעולם.. 

גם ככה אני עסוקה בלשפוט את עצמי כל השנה..

גם ככה דודה רותי באה בחג עם כל העלק שאלות שלה בתכלס זה יותר הזמן שלה להביך אותי ליד כולם בשולחן ולהיכנס לי לרחם,

מתי ילדים? את כבר בת 26 מתי את רוצה להיות אמא? את לוקחת תוספי תזונה? מתי תפתחי עוד סניף לעסק? אתם צריכים הרבה הכנסה בימינו.. 🤦🏼‍♀️ ושאלת מיליון הדולר השמנת קצת לא? וואלה מתה על דודה רותי 😬

וזה עוד לפני ההורים שלי וחמי וחמתי..

טוב שיש את הקינוחים שלי שמפילים לה את הלסת כל חג ואני יכולה לעצבן אותה בחזרה כשהיא מבקשת מתכון ולומר לה שזה סוד שאני לא מגלה לאיש..😂

אחלה תקופה החגים תאמינו לי..

אז לפני שאני פוגשת שוב את דודה רותי בסוכות לקחנו סופ"ש במלון מפנק שאוכל לשתות עד שכחה ולהשמין 2 קילו מנחת ואוכל טוב כי אחרת לא יהיה לה מה לשאול בחג שמתקרב 🤷🏼‍♀️

טוב, לכולנו יש אחד משותף כזה בשם bdsm 😅

אבל הפעם אני מדברת על מוזיקה, אוהבת מוזיקה טובה ואיכותית אבל אם יש לי אחת שהיא גילטי פלז׳ר היא ללא ספק....

תופיםםםםם 🥁🥁🥁

בריטניייי!!

חח כן כן חולה על המוזיקה שלה וגם קצת של הבקסטריט בויז..

זה לא יעזור מתה על פינק פלויד, אירוסמית׳, אבבא, צביקה פיק, משינה, אביב גפן, מוניקה סקס ועוד רשימה בלתי נגמרת של כשרונות.. ואז משום מקום נכנסת לרשימה בריטני! ובקסטריט בויז ברור, בכל זאת אני אישה ועוד ילדת מילניום שהייתה מאוהבת בניק הבלונדיני כבר בתור ילדה בת 4 🤷🏼‍♀️😂

אבל אם תראו מישהי שנראית (רק נראית!!!) קצת פקצה וקצת סנובית עם ציפורניים ארוכות וצבעוניות נוסעת לידכם ברכב וצורחת שירים של בריטני כנראה שזו הייתי אני 😂😂😂

מה הגילטי פלז׳ר שלכם? 🎉

אני טיפה יותר... 

כשאתה חוזר עם המדים המלוכלכים של העבודה מזיע, מסריח ועצבני כי המנהל דרש ממך משהו לא הגיוני..

ואני נושכת שפתיים..

כי כל מה שבא לי זה שתשכיב אותי על השיש הקר והיפה שבחרתי למטבח שלנו, לבן משויש בגוונים עדינים אפורים וזהובים ותפרוק עליי את כל הזעם שיש בפנים,

אני לא יודעת למה אני משדרת עדינות כי אני הכי לא עדינה (נראה לי 🤷🏼‍♀️) תפסיק לפחד עליי אני באמת יכולה להכיל את האגרסיביות הפראית שלך ואת הידיים הגדולות שיכולות להשאיר עקבות על הגוף שלי.. באהבה וכאב ועונג..

ואני שוב נושכת שפתיים 🤤

אתה (לא) אוהב אותי נקייה😈 

חם לי, 

אני נוטפת,

כולי רטובההה..

תירגעו זה בגלל הלחות והחום בחוץ יסוטים 😏🤪🤭

אבל תודו שהצלחתי לעבוד עליכם 😂

הלכתי להתקלח ביוש 🌼

תעשה לי פו אני צריכה אוויר... 🥵

להלן, המנון קיץ של פקצה: