אוטוליזה

תמיד הייתי "הבוגרת" של החבורה,

זו שמתייעצים איתה, 

זו שהיא אוזן קשבת,

זו שמצליחה לראות את המעבר,

זו שהבילוי הכי טוב בעיניה זה לשבת על כוס קפה ולדבר על הבפנוכו של הנפש, גם אם הוא כמוס, עמוק וכזה ש"אסור" לדבר עליו מחשש שמה יחשבו..

על הזין!

זה הכי מעניין..

הייתה נקודה מאוד ספציפית שהבנתי שאני כזו..

זה היה בסוף השירות שלי בצבא, המפקדת שלי (כן אותה כלבה חרמנית וממורמרת מהפוסט הקודם) שלקחתי ממנה גם המון על אף שבתכלס ניהלתי אותה יותר מאשר היא אותי 🤦🏼‍♀️

לקחה אותי ואת שאר החיילות שלה לפעילות פרידה.. 

כל אחת הייתה צריכה לצאת במרווחי זמן שונים כדי לא להיפגש במקרה, ללכת במסלול שהיא סימנה לנו (משהו כמו קילומטר) ורק לחשוב..

לחשוב מה השיר שהכי מתאר אותה ואת הדרך שעברה בחיים שלה עד כה..

ולבסוף, ישבנו במעגל וכל אחת בתורה הייתה צריכה להשמיע את השיר שבחרה ואז להסביר למה בחרה בו..

כשהגיע תורי.. ההסבר שלי היה:

גם כשאני מנסה לשכוח לפעמים מי אני וקצת לברוח מעצמי ולהיות מישהי "מגניבה" יותר, אולי פחות סאחית ממני כי אני סאחית ברמות, "עוד חוזר הניגון"..

אני לא יכולה לברוח מזה.. כמו המסלול הזה שהלכנו, עברתי את הדרך שלי.. פגשתי בדרך את האנשים והמקומות שעיצבו אותי, וזה מה שהפך אותי למי שאני היום..

וכמה שאנסה לזנוח את זה, לזרוק לאוויר ולנסות להיות אחרת, זה תמיד יחזור אליי, כמו בומרנג..

חוץ מזה שאני רק עוברת אורח בדרך שעברו ויעברו עוד רבים..

אני אוהבת את השיר הזה ומרגישה שהוא הכי אני מהסיבה שהוא מדבר גם על המשך הדרך ואני הבנאדם הכי מחושב שאני מכירה, מתכננת איך החיים שלי ייראו תמיד כמה שנים קדימה, לדעת כל פרט ופרט לתכנן, שלא יהיו הפתעות..

(אמרתי לכם כמה אני בכלל שולטת בחיי היום יום שלי 😅)

יהיו מכשולים ואעבור עוד הרבה תחנות ואנשים, אבל אעבור אותם.. וזה יהיה בגלל אותו הניגון שתמיד חזר והזכיר לי שאם לא הייתי אני לא הייתי עוברת אף מכשול..

בסוף כל הסבר המפקדת שלי הגיבה.. השירים של רוב הבנות שהיו איתי היו שירי דיכאון בעקבות איזה אהבה נכזבת של איזה חתיך ששבר להן את הלב או שירים ממש שמחים שהן בחרו כדי להציג מצג שווא של חיים מושלמים או אנא עראף🤷🏼‍♀️

והיו כאלה שבחרו שירים שהן אוהבות ומזכירים להן סיטואציות בחיים, חלק היו שירים שממש אהבתי 🌸

מה אכפת לי... כבר הבנו שאני לא הכי מגניבה ושאני סאחית..

זו אני.. מצד אחד אני כנראה הבחורה שצוחקת הכי הרבה שיש וכשאני נכנסת למצב כפית נראה אתכם מצליחים לעצור אותי, אני גם יודעת איך להכניס את כל הסובבים אותי למצב הזה יחד איתי כי אם צוחקים זה רק ביחד..

חולה על חיקויים והמצאת דמויות (אולי זה הזמן לגלות לכם שאין לי באמת דודה רותי ואני פשוט מכירה אותה ממלא משפחות של חברים וחברות), תמיד הייתי "המצחיקה" ואהבתי את זה.. זה החלק שאולי אני הכי אוהבת בי.. אולי כי אני בכלל הבחורה הכי רצינית שיש וכי אני יכולה לשבת ולדבר שעות על אמונה, על הנפש וסתם על החיים של היום יום..

בקיצור, המשפט שהמפקדת שלי אמרה לי שם אחרי ההסבר שלי.. הוא שגרם לי להבין שאני בדיוק מה שאני צריכה להיות ומאותו רגע כבר לא עניין אותי להיות מגניבה יותר יפה יותר מצחיקה יותר..

עניין אותי להיות פשוט אני.

היא אמרה משפט שאולי ייראה לכם כל כך קטן אבל כנראה שהוא מה שהייתי צריכה לשמוע..

את החיילת שלי שהכי מחוברת ל"אני" שלה, ל׳ 

אני המפקדת שלך אבל השארת את החותם שלך עליי..

כמה שאני שתלטנית אני כנראה צריכה את הפידבק של הדמות הזו שהיא מעליי כדי להיות בטוחה, לקבל אסמכתא (השתמשתי במילה הזו בבלוג יותר מידי פעמים 😂) לגבי התחושות שלי.. 

אבל גם זה חלק ממי שאני כנראה..

תכלס סלחתי לה על השבת שהיא לא שחררה אותי הביתה אחרי הפעילות הזו.. 

לא יודעת כמה בנות ששירתו איתי בכלל זוכרות את הפעילות הזו..

אבל בשבילי יש סיכוי שהפעילות הזו שינתה את החיים ולו במעט..

כנראה שגם המפקדת שלי השאירה עליי את החותם שלה 🤷🏼‍♀️

עוד חוזר הניגון...