אוטוליזה

עבור קונדיטור אין שאלה מוכרת יותר מזו - "מה הסוד שלך?",

עבור אותו תוהה התשובה הקלאסית היא "יש בפנים אהבה", איזה קלישאתי נכון?

מה שעושה את כל ההבדל זה היחס, המגע הנכון בחומרי הגלם, להפסיק להתייחס אליהם כ"קמח" ו"מים" להפעיל את כל החושים כדי להבין מה הוא צריך כדי להפוך מבצק פשוט לפיסת אומנות שלא תרצו להפסיק לאכול,
ולהשלים את מה שחסר לו כדי שהוא לנצח ייחרט בזכרונכם כדבר הטוב/הטעים/הרך/הקריספי/המתוק אבל עדין/המאוזן ביותר שאכלתם

הזיכרון שיילך איתכם כל חייכם הוא האסמכתא שלי שעשיתי אומנות ולא "בצק" 

זה הסוד שאף פעם לא גילו לכם בתכניות הטלוויזיה, בספרי המתכונים, אין מרכיבי קסם..

אדון אמיתי יתייחס לשפחה שלו כמו שקונדיטור אמיתי מתייחס לבצק שלו,

הוא ילמד אותה, יקשיב לרחשי ליבה, יפעיל את כל חושיו כדי להבין מה היא מרגישה בכל נשימה, יבין מה חסר לה כדי להפוך להיות הגרסה הטובה ביותר של עצמה, יבקש את ההסכמה שלה להשאיר עליה את חותמו,

רק לאחר שיהיה בטוח בכל אלו הוא ייגש

היא תשתנה לנגד עיניו כחומר ביד היוצר, מסורה וכנועה תיתן לאמן שלה להפוך אותה לפיסת אומנות אנושית, נשית ואמיתית, כזו שתמיד תסתכלו על המרכיבים שלה ותתהו מה הסוד..  

לאמן שליטש את סודה כיהלום לנצח יהיה קונפליקט פנימי, מצד אחד ירצה לצעוק את הסוד לכולם, להתגאות ביצירתו וחותמו אך הוא יודע שאם יגלה ייעלם הקסם והיא איתו..

והיא יקרה לו מידי, יקרה לו עד כלות ☘️