אוטוליזה

ריק לי..

כמה שאני ממלאת כל רגע ביום ככה יותר ריק..

יותר חסר..

יותר לא מובן..

יותר כאב בטן..

יותר חוסר תאבון..

חוסר הכל..

לא מוצאת מילים…

בא לי לכתוב ואני לא יודעת מאיפה להתחיל..

לדבר על סוף של כל כך הרבה חיים או דווקא על התחלה של עם שנשבר אבל עכשיו הוא שלם? 

לב שבור באמת שלם? 

או שבכלל לדבר על השגרה? כן, זה הכי טוב לעשות בכאילו עד שבאמת.. או שאין באמת? 

מה קרה באמת?

מישהו יודע להסביר?

או שבעצם עדיף בלי הסברים?

כי לשמוע ולראות זה מסוכן?

אבל כולם חייבים לראות, כולם חייבים לדעת?

זה באמת עוד משנה לנשמה שנקרעה מה נראה ומה נשמע? 

והעולם! מה עם העולם? הלגיטימציה? הם שונאים אותנו גם ככה! לא יעזור סרט של דו״צ ולא הוכחות.. 

הרי זה רק ילדים ״שהלכו לאיבוד״ ביער.. 

א ב ו ד ה

כבר כמעט חודשיים..

💔